תומאס
המקום האחרון שציפיתי למצוא את עצמי בו הוא בתא קריוקי פרטי. אהבתי לנגן על גיטרה ולשיר, אבל היה משהו שונה בלעמוד מול אחרים ולשיר במיקרופון כשכולם צופים בך. זה גרם לי לרצות לצאת מתוך העור של עצמי ולברוח.
ישבתי בצד עם הבירה בידי, מגניב מבטים לעבר מילה שישבה על הכורסה בצד השני שלי. היא הייתה לבושה ג'ינס שחור וחולצה מכופתרת בצבע ירוק, ושיערה הכהה היה מפוזר על גבה. היא צפתה במאיה ובלואיז שוחטות עוד שיר, אבל החיוך לא ירד מהפנים שלה. למרבה הפלא ראיתי אותה מדקלמת שירים מז'אנרים ומשנים שונים, ולא חשבתי שהטעם שלה כה מגוון. רגליה נעו גם כן עם הקצב, ונדמה היה לי שהיא רוצה להצטרף לבת דודתה ולחברתה אבל משהו עצר בעדה.
נזכרתי במפגש שלנו באגמים כמה ימים לפני, ולא הצלחתי להבין למה סירבתי לקפה שהיא הציעה. הרגשתי כמו אידיוט גמור כשראיתי את האכזבה בפניה אבל לא יכולתי לקחת את המילים בחזרה. משהו עצר אותי. השיחה על כריסטין הוציאה אותי מהאיזון בו הייתי. אולי כי מילה שאלה את השאלה שפחדתי לענות עליה. מה מצאתי בה? האם באמת אהבתי אותה?
גם הקרבה שחשתי למילה לא מצאה חן בעיניי. תפסתי את עצמי חושב עליה יותר ויותר ולא האמנתי שזה קורה לי. מהרגע שמילה הגיעה חשבתי עליה יותר מאשר על מי שהייתה אהובתי שנים.
הגוף של מילה המשיך לנוע יותר ויותר, ולמרות שלא הבנתי מה עובר עליי, לא עצרתי את החיוך הקטן שהסתרתי מאחורי בקבוק הבירה. מילה לא הצליחה לעצור את עצמה, והיא אפילו לא שמה לב כמה הגוף שלה הגיב לצלילים ולמוזיקה.
לבסוף השיר נגמר, ומאיה הניחה את המיקרופון על השולחן וצנחה על הספה לצידה של מילה.
"אני חייבת הפסקה." היא אמרה ולקחה את כוס השתייה מידיו של מדס שלא הצליח לתפוס בזמן מה קורה.
"היי!" הוא אמר לה אחרי שהיא לגמה את המשקה עד הסוף ואז נעצה בו מבט ואמרה "הייתי צמאה." כאילו זה פתר אותה מנימוסים בסיסיים.
מדס הניד בראשו, קם ממקומו ויצא מהחדר ולואיז התחילה לנסות לשכנע אותנו להצטרף אליה. ניקולאי סירב בעדינות תוך כדי שהוא מנשק את שפתיה של לואיז, ואקסל אמר "אני צריך יותר מזה," וסימן על כוס השתייה הריקה בידו וקם מהספה "כדי לשיר." ויצא בעקבות מדס.
ואז נותרנו רק אני ומילה. החלפנו מבטים זה עם זו, מבטה מבוהל מעט. אני נותרתי שלו כי ידעתי שלא משנה מה לואיז תגיד לי, אני לא עולה ושר. כולם ידעו שזה בלתי אפשרי לשכנע אותי לעשות זאת.
עיניה של לואיז נעו ביני לבין מילה עד שהן נשארו על מילה שהתחילה להניד בראשה.
"לא! לא לא לא! אני שרה מזעזע!" היא צעקה אבל לואיז המשיכה להתחנן, תופסת את ידה של מילה. מילה ניסתה למשוך את כף ידה אליה אבל ללא הצלחה. ידעתי בדיוק מה הרגע שמילה תוותר לבת דודתה, כשהאחרונה השתמשה באותו מבט אתו היא תמיד השיגה מה שהיא רוצה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
