תומאס
דחקתי את עצמי להמשיך באותו הקצב, רגליי חשות בהתנגדות לחול. רצתי הלוך ושוב כבר למעלה משעה, והשמיים הספיקו להחליף את צבעם מכתום- אפור לכחול בהיר. לא תכננתי להתעורר מוקדם כל כך, אבל הגוף דרש את הפורקן שרק ריצה או סקס יכלו להעניק. סקס לא היה בתמונה לכן הדבר היחיד שנותר לי הייתה הריצה. זיעה גלשה על מצחי ובמורד גבי למרות האוויר הקריר, והשריפה ברגליי הצביעה על כך שאני יכול להאט את הקצב למרות אהבתי לתחושה הזאת שלימדה אותי על כך שאני מתקדם, שאני משיג משהו.
כשסיימתי לרוץ, לגמתי ארוכות מהבקבוק שהיה בידי, מרגיש איך המים הקרים מחליקים במורד גרוני ומצננים את גופי החם. החלטתי להתיישב על החול הקר והלח לפני שחזרתי לבית, והבטתי בכמה שחפים שהתעופפו מעל הים. מחשבות התרוצצו בראשי, ולא הצלחתי לאחוז באחת מהן ולהבין אותן. הריצה הצליחה למקד אותי עד לרגע העצירה, ואז- כל מה שחסמתי לזמן קצר הגיע והציף אותי. בד"כ יכולתי לסדר את הבעיות ולשחרר מה שלא היה בשליטתי אבל לראשונה מזה זמן רב הרגשתי שאני מאבד שליטה.
לא רציתי לחשוב על כמות העבודה שציפתה לי ולחבריי ביום שני, והייתי מתוסכל שהייתי היחיד שהרגיש את הלחץ לעמוד ביעדים. הרגשתי שאני לא עומד בציפיות שהצבתי לעצמי, ובעיקר שנאתי לאכזב את האנשים שהייתה לי אחריות כלפיהם. וסופיה... לא ידעתי מה לעשות אתה. היא הייתה עקשנית יותר מתמיד ופחדתי שהיא תיפגע בעצמה ובעתיד שלה. גם הוריי לא עזרו, מלבד לנזוף בטלפון בי או בה, לא הראו שום עניין בבתם הצעירה.
כמה נוח שאני לקחתי את האחריות על אחותי.
התביישתי במחשבות שלי כי אהבתי את אחותי והיא הייתה כל עולמי, אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהיא גדלה, ואני הייתי רק אחיה. לא יכולתי לקבוע מה היא תעשה בחייה ואיך היא תחייה אותם ושנאתי לריב איתה על כך.
נאנחתי בכבדות והנחתי את זרועותיי על ברכיי המקופלות. סוף השבוע הזה היה אמור להיות הבריחה של כולנו מהשגרה אבל עדיין לא הרגשתי את הרוגע שהייתי זקוק לו.
למרות הכול, לא הכול היה רע.
פגשתי את מילה במהלך שש השנים האחרונות ומבלי לשים לב היא הפכה למישהי שהיה אכפת לי ממנה. הדקות והשעות בהן בילינו יחד תמיד עוררו בי נחת מפתיעה, ואלה היו הרגעים הבודדים בהם לא הרגשתי צורך לרדוף אחרי משהו ולהספיק עוד דבר.
רק הפעם האחרונה שהתראינו הייתה שונה. היא סגרה בפניי את הדלת, שיכורה ועצובה מעט. רציתי לשאול אותה מה העניין ואולי אף לנחם אותה אבל עצרתי את עצמי כי ידעתי שכריסטין ממתינה לי ושזה לא היה מתפקידי לנחם את מילה.
מעניין אם יש מישהו בחייה שמנחם אותה...
המחשבה הזאת תפסה אותי לא מוכן, וכל אירועי אמש התחילו לעלות במוחי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
