תומאס
"היי!" סופיה צעקה ועצרה את המוזיקה שהתנגנה לפני שנכנסתי לדירה שלנו.
"איפה היית?" היא ניגבה את מצחה ואת העורף שלה לפני שהלכה למטבח ולגמה מבקבוק המים שעמד על האי.
"אני לא חושב שזה מידע שאני צריך לשתף את אחותי." ניסיתי לענות לה בהומור אבל הייתי חסר אנרגיה.
הוצאתי את הארנק, המפתחות ואת הטלפון הנייד מהכיסים והנחתי על השידה הקטנה בכניסה והורדתי את נעליי. הייתי זקוק לשקט ולשינה טובה אבל לא לפני ששוחחתי עם סופיה. לא ציפיתי כלל לשיחה הזאת כי ידעתי בדיוק איך סופיה תגיב.
"היי, מה קרה?" אחותי שאלה בקול מודאג.
"יום ארוך." אמרתי לה וניגשתי למקרר והוצאתי משם בירה ופתחתי אותה לפני שהלכתי לסלון וצנחתי על הספה.
"בירה באמצע היום... הממ." סופיה אמרה והתיישבה לידי.
"שופטת?"
"כן." צחקנו שנינו מהתשובה שלה.
הנחתי את הבירה על השולחן והשענתי את ראשי אחורנית ועצמתי את עיניי.
"תומאס?" ידעתי שאני מדאיג את סופיה שלא הייתה רגילה לראות אותי ככה. הרגשתי מוצף ולא ידעתי איך להתחיל את השיחה עם אחותי הקטנה.
"הייתה לי שיחה עם אבינו היקר היום." אמרתי לה, עדיין עם עיניים עצומות כשראשי על המשענת.
"ומה האדון רצה?" סופיה שאלה בקול שהיה יכול להקפיא גם את הגיהינום.
"לנזוף בי על כך שאת מסננת את ההודעות והשיחות שלו." עניתי במרירות.
"נו באמת." הרגשתי את סופיה קמה מהמקום בו ישבה על הספה. פקחתי את עיניי וראיתי אותה עומדת מאחורי השולחן, גופה מוכן לקרב.
"עניתי לו פעם אחת והבהרתי לו שאני לא מעוניינת לדבר אתו. למה אני חייבת לשמור על קשר עם אדם שלא ראיתי כבר שנים? עם אדם שביטל פגישות אתנו בכל הזדמנות אפשרית ומעולם לא טרח להיות מי שהוא טוען שהוא?" סופיה נופפה בידיה, תלתליה קפצו עם כל מילה.
"אני יודע סופיה, ואני תומך בך. שנאתי את הכאב שהוא גרם לך, אבל לו פשוט יותר להאשים אותי ואת אימא מאשר את עצמו." הרגשתי מובס, כבר לא היו בי כוחות לכעוס.
סופיה הרגישה כנראה את השינוי בי, כי היא התיישבה לצדי והניחה את ראשה על הכתף שלי וחיבקו את בית החזה שלי.
"אני מצטערת ששוב היית שק החבטות שלו. תרצה שאתקשר אליו ואבהיר לו שזאת הייתה בחירה שלי לנתק את הקשר?"
נישקתי את קודקוד ראשה של סופיה ועניתי "לא."
"אתה בטוח?"
הנחתי את הסנטר שלי על ראשה וחיבקתי את אחותי חזק.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
