לאחות את שברי הלב

פרק 15

מילה

דנמרק- שנת 2019

מזג האוויר היה מושלם לחתונה. השמיים היו בהירים ללא אף ענן בהם, והעצים והדשא בהקו לצד האגם המנצנץ בקרני השמש. לא הופתעתי שלואיז וניקולאי זכו ביום חתונה כזה, שניהם היו אנשים מדהימים.

אחזתי חזק בזר הפרחים הקטן כשהלכתי אחרי מאיה וסופיה, כולנו בשמלות ארוכות בצבע ורוד- פודרה. לא רציתי לחשוב על מי מסתכל עלינו בשני צידי המעבר אלא התמקדתי בללכת קדימה מבלי ליפול בגלל העקבים הגבוהים לרגליי.

ניקולאי כבר עמד לפני קשת עץ עגולה, שהייתה שזורה עלים ירוקים ופרחים לבנים וורודים, ולצידו אימו ושלושת חבריו. הוא היה נאה בחליפה בצבע תכלת בהיר שהחמיאה לעורו השחום מעט, וחיוכו הראה את ההתרגשות שלו מהיום שלו ושל לואיז. לא יכולתי לחכות ולראות איך הוא יגיב כשיראה את לואיז. היא הייתה הכלה היפה ביותר שראיתי.

תפסתי את מקומי לפני הקשת לצידן של מאיה וסופיה והבטתי לפנים, סוף סוף מוכנה להביט בקהל היושב על כיסאות עץ לבנים. משפחתי ישבה בשורה הראשונה ומאחוריה ישבו חבריה של לואיז, אחד מהם תומאס. כשמבטי נתקל במבטו, הוא קרץ וחייך לעברי ואני חייכתי בחזרה, מופתעת שהפרפרים עדיין התעוררו לחיים בגללו. הוא היה לבוש חולצה מכופתרת בצבע לבן שאת שרווליה הוא קיפל עד למרפקיו. שיערו היה מוקפד יותר משזכרתי, אבל עדיין בעל חיים משלו כמו שתמיד חשבתי. לצידו של תומאס ישבו מדס ואקסל ששוחחו ביניהם ונופפו לעברי כששמו לב שאני מסתכלת לעברם. מאחוריהם ישבו אנשים שלא הכרתי, וככה גם במושבים שבצד השני של המעבר.

בעודי בוחנת את הפרצופים, מוזיקת פסנתר רכה התחילה להתנגן וכולם הסתובבו לעבר קצה המעבר הלבן שם עמדה לואיז עם שני הוריה לצדה. כל הדיבורים נדמו כשכולם הביטו בבת דודתי היפיפייה. היא הייתה לבושה שמלת כלה לבנה שבחלקה העליון הייתה עשויה תחרה עם שרוולים קצרים שכיסו את כתפיה ומחשוף שהגיע למרכז בית החזה. החצאית של השמלה הייתה עשויה שיפון לבן ואוורירי שגלש עם כל צעד שהיא עשתה.

סובבתי את פניי לעבר ניקולאי וראיתי שהוא מוחה דמעה מעיניו. האהבה וההערצה בהן כה בלטו שמשהו בליבי התכווץ. לואיז סוף סוף זכתה באהבה שהגיעה לה.

החזרתי את תשומת לבי ללואיז וראיתי שעיניה ממוקדות אך ורק בניקולאי, כאילו שיחה פרטית ללא מילים מתנהלת ביניהם. השיר המשיך ללוות את לואיז עד שהיא הגיעה לקשת, שיר שניקולאי חיבר במיוחד בשביל הרגע הזה.

כשלואיז נעמדה מול ניקולאי והוא כסה את פניה בהינומה ולחש לה משהו באוזנה, הדמעות נאגרו בעיניי והתאמצתי להחזיק אותן בפנים. הוריה של לואיז נעמדו לצדי ודודתי לחצה את ידי, בעיניה הכחולות דמעות התרגשות.

עורך הטקס האזרחי התחיל להגיד את דבריו בדנית, ולאחר מכן לואיז וניקולאי אמרו את דבריהם. לא הבנתי מילה ממה שהם אמרו, אבל המבט בעיניהם כשהם החליפו נדרים לימד אותי כל מה שהייתי צריכה לדעת.