תומאס
זה היה יום עבודה ארוך, והדבר היחיד שרציתי היה לחזור לביתי ולהתמוטט על הספה או על המיטה שלי. סוף השבוע חלף מהר יותר משרציתי, ומילה לא עזבה את מחשבותיי. נפרדנו באופן מוזר, ורציתי להציע לה לצאת לשתות קפה אבל השתפנתי.
רק נפרדת מבת הזוג שלך, זאת שחשבת שתהיה אתה עד לסוף חייך! אמרתי לעצמי והרגשתי אשמה שאני חושב על אחרת כשאני אמור לחשוב על כריסטין והחיים שתכננתי לעצמי בראשי. זה עדיין לא מנע ממני להיכנס לעמוד האינסטגרם של מילה ולהסתכל בתמונות שלה. לא היו לה תמונות רבות והתמונות שהיו, היו בעיקר תמונות פנים עם חברותיה או של נופים. גללתי מטה ויכולתי לראות את השינוי שחל בה. בתמונות מהעבר היה משהו כבוי בעיניה, וכמו תמיד תהיתי מה גרם לכך. ואז נתקלתי בתמונה מאיסלנד, שלי ושלה.
לא ידעתי שהיא העלתה אותה. זאת הייתה תמונת סלפי של שנינו במפל גולפוס, שנינו מחייכים. שכחתי מי יזם את התמונה, אבל זה גם לא היה משנה. זכרתי כמה עצוב הייתי שסוף הטיול התקרב, ובעיקר הצטערתי שלא אראה יותר את מילה.
עוד לפני שנכנסתי הביתה, ריח של אוכל קיבל אותי. כשנכנסתי, ראיתי את סופיה יושבת על הספה מול הטלוויזיה ואוכלת סלט.
"היי. את לא עובדת היום?"
היא הנידה בראשה ועצרה את הסרט או הסדרה שצפתה בהם בטלוויזיה וקמה בכדי ללכת למטבח.
"עבדתי בבוקר. קמילה ביקשה שנתחלף היום." קמילה הייתה המנהלת בחנות הספרים בה סופיה עבדה. זאת הייתה אחת מהעבודות שלה.
"אכלת כבר ארוחת ערב?" סופיה הנידה בראשה והרימה את קערת הסלט. "הייתי רעבה אז הכנתי לעצמי סלט אבל חיכיתי לך כדי לאכול מהלזניה." היא שטפה את קערת הסלט והניחה אותה לייבוש לפני שניגשה לתנור ופתחה אותו. הריח באמת היה מדהים. לסופיה הייתה יד טובה לבישולים. אימנו לא אהבה לבשל אז אנחנו נאלצנו ללמוד לעשות זאת.
"אני אלך להחליף בגדים." אמרתי לה בזמן שהיא הוציאה את הלזניה מהתנור והניחה אותה על השיש.
אחרי שהחלפתי בגדים, חזרתי לפינת האוכל. סופיה כבר הכינה את האי עם כוסות מיץ וצלחות ללזניה.
"איך עבר היום שלך?" סופיה לקחה ביס מהלזניה ואז הזיזה את שיערה הגלי מפניה. שיערה היה בדיוק בצבע של שיערי אבל עיניה היו כמו עיניו של אבי. תהיתי לאן נעלמה הילדה הקטנה שהקראתי לה סיפורים או שסחבתי על כתפיי בלונה פארק. היא התבגרה לפני שהייתי מוכן לכך.
"היה רגוע מאוד. את מרבית המשמרת העברתי בקריאת רומן חדש שיצא לשוק, ואחרי זה סידרתי את התצוגות כדי למשוך יותר קונים." שמעתי בקולה תסכול קל מכך שהמכירות לא הולכות טוב כמו שהיא הייתה רוצה.
"אני לא מבינה איך אנשים יכולים להחליף את הספרים בטלפונים שלהם. אין כמו ריח של ספר חדש וכמו להחזיק אותו בידיים ולחוש בו ולראות את המילים מודפסות." היא התלוננה ואני החלטתי לשתוק על כך שזול יותר לקרוא ספרים דיגיטליים וגם נוח יותר.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
