תומאס
זעמתי. זעמתי כמו שזמן רב לא זעמתי. זאת הייתה הסיבה בגללה השתדלתי לא לשוחח עם אבי, לו יכולתי להימנע מכך. היהירות שלו, חוסר לקיחת האחריות שלו וההאשמות שלו תמיד גרמו לי לרצות לזרוק את הטלפון רק כדי להפסיק את השיחה אבל החזקתי מעמד. שמרתי על שלווה ורוגע שכלל לא הרגשתי בפנים.
לצערי לא יכולתי להכיל יותר. הייתי כמו בלון שהתפוצץ.
כמה שניות לפני צלצול הטלפון, עמדתי לנשק את שפתיה הוורודות של מילה. הייתי מוצף ממה שהיא סיפרה עליה. לא ידעתי בדיוק איך לעכל את הסיפור שלה אבל לא יכולתי שלא להעריץ אותה. הערצתי אותה ופחדתי ממנה בו זמנית. הלחץ הפוך להיות עוד סיבה לכך שליבה נשבר רק הלך והחמיר אבל לא יכולתי שלא לרצות לנשק אותה.
כשהתעוררתי על הספה בסלון והיא לא הייתה בין זרועותיי, נבהלתי. חששתי שהיא יצאה או שהיא לא רצתה לראות אותי. לשמחתי, כל החששות התבדו כשהרחתי ריח מתקתק שגירה את כל חושיי. זה הרגיש טבעי לחלוטין עבורי לשבת אתה ולאכול ארוחת בוקר, גם אחרי ערב מלא בסודות כואבים.
מעולם לא הרגשתי שלווה ונינוחות כאלה, ואלה היו הרגשות זרות אבל ממכרות, לכל הפחות הרגשתי את הסכנה שבהתמכרות לה. חשבתי כמה נחמד יהיה להיפגש עוד כמה פעמים לפני שהיא טסה, ואולי לשמור על קשר כשהיא תחזור לישראל. עלו לי מחשבות שמעולם לא היו.
כמובן, שיחה אחת עם אבי ניפצה את כל הבועה בה הייתי מהבוקר. החזרה למציאות הייתה קשה במיוחד.
כשהלכתי במהירות לעבר בית קפה כי לא רציתי לחזור הביתה עצבני, חשבתי על מה שהוא אמר לי. על ההאשמות שלו. שחזרתי כל מילה בראשי.
"אתה ואימא שלך, השגתם את שלכם. אתם מרוצים?"
"על מה אתה מדבר?"
"סופיה לא עונה לי כבר כמה חודשים. לא לטלפונים, לא להודעות, לא למיילים. זאת הדרך להתייחס לאבא שלכם?"
ידעתי שהוא כועס אבל כעסתי אף יותר. הוא לא התעניין בנו כלל. הוא נעלם במשך חודשים, ביטל תוכניות והיה חוזר כשזה היה נוח לו.
הוא לא היה נוכח בחיינו כלל. לא הייתה לו שום זכות לדרוש מאיתנו דברים.
"מאימא שלך אני לא מצפה לשום דבר. היא תמיד הייתה אנוכית ובחרה את עצמה על פני כולם. אבל אתה, תומאס? ציפיתי ממך ליותר מזה. איפה הכבוד לאביך?"
"כבוד מרוויחים." יריתי לפני שהצלחתי לעצור את עצמי. "וסופיה בוגרת, היא מחליטה מה נכון לה לעשות."
"אם אתה ואימא שלך לא הייתם מסיטים אותה נגדי, היא לא הייתה מקבלת החלטה כזאת. לפעמים אני שוכח שאתה בעצם גם הבן שלי."
זאת הייתה מכה מתחת לחגורה. מעולם לא היו לי יחסי אהבה עם אבי אבל לא ציפיתי ממנו למשפט הזה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
