תומאס
"אני לא מאמין כמה מהר השבוע עבר." עמדנו אל המול אותו הנוף שהתנשקנו לראשונה מולו, מילה לפניי וזרועותיי על כתפיה, עוטפות אותה. היא נשענה אחורנית, ראשה וגבה נשענים על בית החזה שלי, וכל מה שרציתי הוא לנצור את הרגע ולחוות אותו שוב ושוב.
ללא ספק זאת הייתה השנה מהקשות שחוויתי. חברת הסטארט אפ הלכה וגדלה ואתה גדלה האחריות והעבודה, והקשר עם מילה היה קשר שלפניה לא הייתי חושב להיכנס אליו. קשר בטווח רחוק? קשר שהעתיד שלו לא ברור?
זה לא התאים לתוכניות שלי ולאופי שלי שדרש בהירות וודאות בכל תחום בחיי אבל לראשונה בחיי הלכתי אחרי הרגש. בהתחלה הייתה לי משיכה וסקרנות למילה, אבל בכל שיחת וידאו אתה ובעיקר הגעגוע אליה שרק הלך וגבר הבנתי כמה עמוק אני בתוך הקשר שלנו, כמה אני לא מצליח לדמיין את חיי מבלי לשוחח אתה, לראות את החיוך שלה או לשמוע את הצחוק שלה.
ביומיים הראשונים בישראל לא הצלחנו לצאת מהמיטה. ההפסקות היחידות שלנו היו ארוחות בעירום וכמה שעות שינה בודדות ולמרות שעדיין הלילות שלנו היו מלאים בסקס, הצלחנו לצאת ולבלות אחד עם השנייה כמו זוג. נסענו ברחבי הצפון וטיילנו, אכלנו במסעדות ושוחחנו שעות מבלי לשים לב לזמן שעבר.
רק המועקה בחזה הזכירה לי שבעוד כמה שעות בודדות שוב אחזור לדנמרק ומילה תישאר בישראל. ניסיתי לא להראות זאת למילה,אבל המחשבה על עוד פרידה גרמה לחזה ולגרון שלי להתכווץ. היו גם רגעים בהם התעוררתי בלילה ופשוט הבטתי במילה ישנה ורציתי לחטוף אותה ולקחת אותה אתי.
לצערי חייה היו בישראל וחיי היו בדנמרק.
לא הפסקתי לתהות למה אנחנו עושים זאת לעצמנו. למה אנחנו ממשיכים למשהו שימשיך למבוי סתום.
לא יכולתי להגיד לה את זה. הפחד לאבד אותה היה גדול מדי.
"אני לא רוצה שתחזור לדנמרק, למרות שאני יודעת שאין ברירה." שמעתי את העצב בקולה של מילה, אז חיבקתי אותה חזק יותר. היא בתגובה הניחה את כפות ידיה על זרועותיי העוטפות אותה.
"האם תוכלי להגיע לבקר בחודשים הקרובים?" שביב של תקווה עלה בי כששאלתי את השאלה אך הוא ירד מיד כששמעתי את תשובה של מילה.
"אני לא בטוחה שאצליח."
הרגשתי כיצד הכיווץ החזה הולך וגובר. האם זאת הייתה הפעם האחרונה שאני רואה את מילה? חשבתי לעצמי והמילים שרציתי להגיד כדי לנחם אותה נתקעו בגרוני.
ניסיתי לבלוע את הרוק כמה פעמים, ורק לאחר כמה ניסיונות הצלחתי למצוא את קולי שהיה צרוד מהיובש בפי.
"אז כדאי לנו לנצל את השעות שנותרו בצורה הטובה ביותר, לא?" נישקתי את צווארה החשוף ובתגובה עורה התכסה עור ברווז. הגוף של מילה הגיב למגע שלי בדיוק כפי שגופי הגיב למגע שלה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
