מילה
יום למחרת התעוררתי עם כאבים איומים בצוואר ובכל הגוף, ולמרות שישנתי כמו מתה, הרגשתי תשושה ועייפה. לקחו לי כמה רגעים לפקוח את העיניים, וכשפקחתי אותן ראיתי את קרני השמש מבעד לווילונות. הכרית עדיין הייתה בין זרועותיי לכן שחררתי אותה והתמתחתי, ואז כל הזיכרונות מהימים האחרונים הכו בי. נותרו לי רק עוד יומיים בקופנהגן אבל החשק לחזור לישראל לא היה קיים. קיוויתי לשוחח עם תומאס לפני שאני עוזבת, גם אם זה יהיה רק לסגירת מעגל, וגם רציתי לבלות עוד כמה שעות עם לואיז.
קמתי מהמיטה והצעתי אותה ואז המשכתי למקלחת ומשם למטבח. הכנתי לעצמי ארוחת בוקר קלה שאותה בחרתי לאכול בסלון כי לא רציתי לשבת כשמולי רק ריק. אחרי שסיימתי לאכול ורחצתי את הכלים אחריי, ניגשתי לחדר שלי והרמתי את הטלפון מהשידה שלי וראיתי כמה הודעות שלא נענו. חלקן היו ממשפחתי בישראל, חלקן היו מחברותיי, גם לואיז כתבה לי אבל ההודעה שעניינה אותי יותר מכול הייתה ההודעה מתומאס.
תומאס: נוכל להיפגש אצלך מחר בחמש? אני רוצה לדבר אתך.
ישבתי ובהיתי בהודעה, שמחה על כך שהוא זה שיצר אתי קשר ראשון אך גם מבוהלת מאי הוודאות. מה הוא רוצה להגיד לי? האם חזר לכריסטין? האם רוצה להגיד לי תודה על הזמן שהעברנו יחד? לא רציתי לחשוב על אפשרויות אחרות, עדיין הייתי אני והעדפתי להיזהר בציפיות שלי.
קראתי שוב את ההודעה וראיתי שהיא נשלחה יום קודם לכן, אחרי שכבר נרדמתי. החלטתי לא למשוך יותר זמן לכן עניתי לו.
אני: כן.
הייתי מתוחה במשך כל היום. לואיז ניסתה להסיח את דעתי בקניות, אבל כל מה שחשבתי עליו הוא השיחה שציפתה לי ועל כך שאף בגד שמדדתי לא נראה טוב עליי.
"מילה, אני בטוחה שהכול יהיה בסדר." לואיז אמרה לי בפעם האלף אבל אני הייתי על סף דמעות. לא הבנתי את התגובה שלי, והייתי מתוסכלת מכך שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי.
הרגשתי כאילו אני מהלכת על קוצים.
לבסוף וויתרנו על הקניות, והלכנו לאחד מבתי הקפה הקטנים בקרבת מקום.
"אני מצטערת. הגעתי הנה לבלות איתך אבל במקום זה כלאתי אותך בדרמה שלי."
"אני יודעת שזה מטריד אותך ובגלל זה אני כאן בשבילך." לואיז לקחה את כף ידי בכף ידה ולחצה בחיבה. "אני לא מאמינה שאת עוזבת שוב. התרגלתי לזה שאת כאן." לואיז התוודתה בעצב והרגשתי את אותו הדבר. הייתי עצובה על כך שלא אזכה להיות בלידה של הבן שלה ושלא אוכל להיות שם בשבילה בכל השלבים הראשונים בהתפתחות שלו.
"אני מקווה שאצליח להגיע לבקר לעיתים קרובות יותר. ולמען האמת, אני לא מתגעגעת לישראל ולחיי שם. בשבועות האחרונים הרגשתי חיה יותר מתמיד." נאנחתי בכבדות והנחתי את לחיי בידי שנשענה על השולחן.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
