מילה
"קבעתי להיפגש עם תומאס בבית קפה ביום רביעי בערב." ישבתי על הספה שישבתי עליה בכל יום שני במהלך השנתיים האחרונות. כשחזרתי מאיסלנד ידעתי שלא אוכל להתחמק מטיפול, ובעיקר רציתי לחזור לנשום כמו שהצלחתי לנשום באיסלנד.
"זה נהדר! הסתדרתם טוב באיסלנד." הפסיכולוגית שלי ענתה לי, והעבירה רגל אחת על הרגל השנייה וכרכה את כפות ידיה סביב ברכיה.
"כן, אבל תומאס בעיקר ניסה להרשים את בת הדודה שלי." עניתי לה עם שמץ של תבוסתנות בקולי ואחזתי בכרית שחיבקתי חזק יותר.
"הוא אמר לך את זה או שהסקת את המסקנה הזאת לבד?" היא שאלה בקול ענייני.
"אני חושבת שזה היה די ברור." ניסיתי לעמוד על שלי אבל לא יכולתי להסתכל לפסיכולוגית שלי בעיניים.
"ברור למי? האם את בטוחה שזאת האמת או שזה טייס אוטומטי?"
"יכול להיות שזה טייס אוטומטי. אבל הוא לא שמר על קשר אז אני מניחה שזה נכון." המשכתי להימנע מעיניה של הפסיכולוגית שלי ובמקום זה התבוננתי בחלון הקטן שהיה פתוח למחצה ובספרים שהיו מונחים על המדף הקטן בקצה החדר.
"גם את לא שמרת אתו על קשר." זה החזיר את תשומת לבי למטפלת שלי.
"נכון."
"למה? אם הוא מצא חן בעינייך, יכולת לכתוב לו."
"היה לי נעים אתו, אבל לא יותר מזה. הייתי עדיין עמוק בתוך החרא אחרי אלכס." התגוננתי מיד.
"בסדר, לא היית פנויה רגשית אז. מה עם עכשיו? מה רע בלהיפגש לכוס קפה?"
"אני לא יודעת." זזתי במקומי באי נוחות. "מה אם הוא הסכים רק מתוך אי נעימות? מה אם הוא ישתעמם?"
"תסמכי עליו שהוא יודע מה הוא רוצה." היא חייכה חיוך קטן ומבין. מבין מידי לטעמי. "ומה אם את תשתעממי? ומה אם תהני ממפגש עם אדם נחמד ומעניין?"
"אני פוחדת." נאנחתי לבסוף.
"ממה?"
"לא יודעת." הרמתי את כתפיי. "להיפגע?"
"ואם תפגעי?"
"אני פוחדת שלא אוכל להתמודד עם זה."
"אבל התמודדת עד עכשיו. והיום יש לך יותר כלים מפעם."
"אני לא בטוחה בזה." עניתי בקול שקט. "אכפת לי ממה שתומאס יחשוב עליי, ואני מרגישה שאני עדיין בתחרות המטופשת עם לואיז."
"אבל לואיז היא לואיז ואת היא את. לה יש חוזקות וחולשות משלה וגם לך יש חוזקות וחולשות משלך. תתמקדי בעצמך ובחוזקות שלך, ותזכרי את מה שעברת והיכן את היום."
"היום אני במקום טוב יותר."
"בדיוק. את זוכרת את תרגילי המיינדפולנס ששלחתי לך?"
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
