מילה
הימים האחרונים באיסלנד. יומיים לפני הטיסה חזרה לישראל, התעוררתי בתחושות כבדות. לא רציתי לחזור למציאות, ובטח לא למה שציפה לי בביתי. הבועה האיסלנדית סיפקה לי הגנה מהכול, והאנשים שהיו בתוכה גרמו לי לחייך ולצחוק כמו שלא צחקתי שנים. לפחות, כך זה היה בכל הימים מלבד הימים האחרונים כי מצב הרוח של כולם התחיל להידרדר, והריבים הפכו לתכופים ורועשים יותר.
"למה אתה משאיר את התחתונים המלוכלכים שלך בחדר האמבטיה? אני לא צריכה לאסוף אותם!" מאיה צעקה על אקסל שהתגונן וצעק בחזרה. "שכחתי אותם! למה את חייבת לנפח כל בעיה?" תומאס תירגם לי בוקר אחד כשישבנו יחד סביב שולחן האוכל.
אפילו לואיז שבדרך כלל הייתה רגועה לא הצליחה להשתלט על העצבים באותו הבוקר.
"נמאס לי לדאוג לכולכם שתצאו בזמן. אתם ילדים גדולים." היא יצאה מהדלת בטריקה ובכך הדהימה את כולם.
מכיוון שלא הכרתי את כולם מספיק טוב, ניסיתי להישאר מתחת לרדאר בכדי שלא למצוא את עצמי באמצע אחת מהדרמות.
"גם את היית צריכה לברוח מסיר הלחץ שם?"
ישבתי מול נהר בצבע ירקרק עם גוונים של טורקיז שמעברו השני התנשאו גבעות של אפר שחור, ובצדו הימני עמדה כנסייה איסלנדית קטנה.
"כן. אם הם ימשיכו ככה, אני לא בטוחה שארצה לחזור לישון שם." ניסיתי להתבדח אבל הרגשתי שיש גם אמת בדבריי.
"המקום הזה נראה כמו המקום המתאים להירדם בו. יש כאן דשא לשים עליו את שקי השינה."
"שקי שינה? אל תגיד לי שבתוך התיק הגדול שלך יש גם שק שינה?" הגבות שלי התרוממו בהפתעה.
תומאס הסיט את מבטו והתגובה שלו גרמה לי לצחוק.
"למה אני לא מופתעת?" הנדתי בראשי. "מה חשבת, שתמצא את עצמך באמצע שום מקום?"
"אני לא יודע מה חשבתי. העדפתי להיות מוכן לכול תרחיש." הוא גירד את צווארו ונראה נבוך מעט.
"וזה מעלה את השאלה, למה לא ישנו בקמפינגים? זה היה מוזיל את העלויות משמעותית."
"אקסל הטיל וטו על כך. ולמען האמת, אף אחד מאיתנו לא רצה להקפיא את התחת שלו בשקי שינה על האדמה."
"זה נכון. אני גם מעדיפה את החום של הדירות ובתי המלון בהם היינו."
המשכתי להתבונן בתומאס שהתבונן בנוף שמולנו, והשאלה שתהיתי לגביה בימים האחרונים יצאה מפי מבלי שהצלחתי לעצור אותה.
"לא סיפרת לי איך הייתה השיחה עם אחותך."
האווירה מיד השתנתה. גופו של תומאס התכווץ ועיניו המשיכו להתמקד בנוף שמולן. היה משהו מרוחק במבטו כשהתבוננתי בו, וכשהוא נשען קדימה על זרועותיו שהיו מונחות על ברכיו ואצבעות שתי ידיו שלובות ביחד לאגרוף, ידעתי שזה לא הלך טוב.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
