מילה
"אני כל כך מצטערת." לואיז התנצלה בפעם האלף הבוקר, ואנחנו אמרנו לה בפעם האלף שאין לה על מה להצטער.
"למה את מתנצלת על זה שאת לא מרגישה טוב? זה קורה לכולנו."
"אקסל צודק. את צריכה להישאר לנוח היום." מדס אמר בדאגה.
"אולי כדאי שאישאר אתה?" תומאס הציע אבל אני הדפתי את ההצעה שלו.
"אני אישאר איתה, אל תדאגו." אמרתי לכולם על רקע ההתנגדות של לואיז.
"כולנו מוכנים להישאר." מאיה התיישבה לצדי על הספה עליה שכבה לואיז משעות הבוקר המוקדמות.
"לא!" לואיז התרוממה מעט במקומה על הספה. "אין סיבה שכולכם תפספסו את ההליכה היום. אני יודעת כמה ציפיתם לזה."
מאיה הציפה את אוזנינו על התמונות המדהימות שראתה ממסלול ההליכה בלנדמנלאוגר בגלל חיבתה לצילום. מדס ואקסל התרגשו מעוד הרפתקה מעניינת ותומאס... הוא היחיד שלא דיבר הרבה, אפילו יותר מהרגיל, מאז השיחה עם אביו יום לפני כן. ידעתי גם שהשיחה עם אחותו לא הייתה פשוטה כי הוא נראה מובס אחרי שהוא ניתק את הטלפון בדיוק כשנכנסתי למטבח כדי לשתות כוס מים. הטיול היה הסחת דעת מושלמת עבורו.
התרוממתי מהספה והכרחתי את כולם להפסיק לדאוג ולצאת לדרך.
"אני אשמור עליה. אני מבטיחה." אמרתי בחוסר סבלנות כשסגרתי את הדלת אחרי כולם.
"לא היית צריכה להישאר אתי, יכולתי להסתדר לבד." לואיז אמרה לי בקול חלש כשהבאתי לה מים וקרקרים. היא לגמה מהמים וכרסמה באיטיות קרקר אחד לפני שהניחה אותם על השידה שמאחוריה.
"את חייבת לשתות ולאכול קצת, איבדת הרבה נוזלים." אמרתי לה בדאגה.
"טוב, אימא." היא צחקה ולגמה עוד לגימה אחת לפני שחצתה את אחד הקרקרים ואכלה אותו.
"מרוצה?" היא שאלה ונשכבה שוב.
"לא, אבל זה יספיק בינתיים." התיישבתי בקצה הספה והרמתי את רגליה על ברכיי לפני שכיסיתי אותן שוב בשמיכה בה לואיז הייתה מכוסה.
"אני מצטערת על היום ההוא. זה היה לא היה הוגן מצדי לנצל אותך בדרמה שלי עם תומאס." עוד לא דיברנו על הריב שהיה לנו בחוף היהלומים, למרות שחשבתי עליו לא מעט. שנאתי לריב עם לואיז.
"אני מתנצלת גם, לא הייתי צריכה להגיב כפי שהגבתי." השענתי את ראשי על גב הספה מאחוריי והבטתי בבת דודתי היפה. גם כשהייתה חולה, היא נראתה כמו מלאך. היא הייתה טובה מדי.
"לא. הייתי צריכה לשמוע את זה. תומאס הוא חבר טוב שלי, והייתי צריכה לדבר אתו במקום לנסות לשדך אותו לך." היא צחקה אבל הצחוק שלה לא היה שמח.
"כן, במיוחד שכבר אמרתי לך שאין לי שום סיכוי מולך. שמעתי את זה אינספור פעמים." התוודיתי, למרות שהייתי בטוחה שלואיז הייתי מודעת לאמירות האלה. הן ליוו אותי גם בבית וגם בחוץ.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
