לאחות את שברי הלב

פרק 11

תומאס

עוד לפני שהשמש זרחה, מצאתי את עצמי ער רק אחרי כמה שעות שינה בודדות. הימים האחרונים היו עמוסים ומתישים, וזה הקשה עליי לישון כמו שצריך. הפרויקט היה חייב להתקדם בטווח הזמנים שההנהלה קבעה, אבל היו לא מעט בעיות שהיינו צריכים לפתור. הייתי רק 3 ימים בישראל אבל כבר הבנתי כמה שונים עמיתיי לעבודה לחודש הקרוב מעמיתיי בדנמרק ובגרמניה. נראה שלא מעט מעמיתיי הישראלים עבדו בפרצי אנרגיה ולא תחת זמן מתוכנן מראש ולעיתים היה נדמה לי שהם דחו הכול לרגע האחרון בכוונה. אולי הם נהנו מהלחץ? אני התקשיתי להבין את צורת העבודה הזאת, אבל הייתי נחוש לחזור עם התוצאות שהיו מצופות ממני.

ביליתי לא מעט זמן בישראל בילדותי בבית סבתי עם בני דודיי, אבל זה נראה כמו זיכרון רחוק במיוחד. אחרי שהוריי התגרשו, חזרתי לישראל רק פעם אחת, כמה חודשים לפני שסבתי נפטרה. היא הייתה אישה חמה שאהבה לספר על חייה ולהאכיל אותי, את סופיה ואת בני דודיי במתכונים שחלפו מדור לדור במשפחה שלה שהיא הצליחה לשמר. אחרי שהיא נפטרה, לא ראיתי סיבה להגיע לישראל. לא היה לי בית שציפה לי או מישהו שחיכה לי.

התרוממתי מהמיטה ואחרי שצחצחתי שיניים החלטתי לצאת לרוץ לפני שהחום איים להוריד לי את החשק. לחום, לא הצלחתי עדיין להתרגל. הוא חדר בכל חלק בתאי הגוף שלי ובישל אותם מבפנים, או ככה לפחות הרגשתי. גם הזעתי במקומות שלא הייתי רגיל להזיע בהם, ונאלצתי להשתמש בכמות כפולה של דיאודורנט.

ירדתי למטה ויצאתי ישירות לחוף, לא טורח אפילו ללבוש חולצה. התחלתי את הריצה יחד עם עוד מטורפים כמוני שאהבו לרוץ בבוקר ובמהרה הרגשתי איך המתח נוטש את גופי ומתחלף בתחושה המענגת של שרירים כואבים.

הייתי עייף מהרגיל, אבל ציפיתי לזה. ולמרות העייפות, שמחתי לפגוש את מילה גם אם הופתעתי מההודעה שלה. הייתי צריך לנחש שלואיז מאחורי זה, כי זה בדיוק מסוג הדברים שהיא אהבה לעשות. היא כנראה לקחה ברצינות את התלונות שלי שאני פוחד למות משעמום לבד והחליטה לנדב את בת דודתה לשעשע אותי.

לא הייתי צריך שעשוע. הגעתי כדי לעבוד ואז לחזור לדנמרק. הייתי רגיל לבלות את זמני לבד. למרות זאת, כשישבנו בבית הקפה ודיברנו באותה הקלות בה דיברנו באיסלנד- שמחתי שיש מישהו שאני מכיר בסביבה.

הגברתי את הקצב והצטערתי שלא לקחתי את האוזניות שלי ביחד אתי כדי שהמוזיקה תלווה את הריצה שלי. במקום, התחלתי לתכנן את היום וניסיתי לחשוב על פתרונות אפשריים לבעיות שמצאתי בעבודה ובמהרה מצאתי את עצמי שוב בחזרה בבניין הדירות שהיה הבית שלי לחודש שלם.

אחרי שהתקלחתי ושתיתי את הקפה של הבוקר, נסעתי לעבודה. הייתי הראשון שהגיע, מה שלא הפתיע אותי, והתחלתי לעבוד עד שכולם הגיעו. אחרי שכולם הגיעו, נפגשנו לדיילי ואחריו כל אחד פנה למשימות שלו להיום. בארוחת צוהריים הזמנו אוכל מאחת המסעדות באזור וישבנו ביחד, וכל אחד סיפר על הצרות שלו. הופתעתי מהפתיחות של כולם, ובאיזו קלות הם שיתפו אותי בענייניהם האישיים.