מילה
לא עצמתי עין כל הלילה. שכבתי על הספה בסלון כי לא יכולתי לחזור למיטה שהריח של תומאס היה עליה וגם לא מצאתי את הכוחות להחליף את הסדינים. התעטפתי בשמיכה שמצאתי באחד הארונות בדירה, והחזקתי בה מתחת לסנטרי.
אחרי שתומאס הלך, או יותר נכון ברח, עמדתי מול הדלת ולא יכולתי לזוז ממנה. רגליי היו כבדות, והכאב בין רגליי הזכיר לי מה שקרה כמה דקות לפני. שנים חלפו מאז הפעם האחרונה ששכבתי עם אלכס, ואחריו לא היה אף אחד. לא הצלחתי להביא את עצמי לאינטימיות או לקרבה כזו עם אף אחד.
תומאס היה אחר. הוא גרם לי להרגיש בטוחה לידו והיה בו משהו שמשך אותי אליו. הדרך בה הוא דיבר, הדאגה שלו לאנשים שהוא אוהב, המבט שלו, הביטחון השקט שלו... לא היה לי ספק בכך שרציתי אותו, שבערתי בשבילו. באיסלנד זה התחיל, בישראל זה נמשך ובחתונה זה התגבר אף יותר. בכל פעם הלהבה הלכה וגדלה.
כששרנו בקריוקי לא חשבתי שהערב יסתיים בדרך בה הוא הסתיים. לא הייתי בטוחה לגבי תגובתו בקריוקי. אולי נראיתי מוזרה מידי? אולי רקדתי יותר מידי? לא ידעתי למה הוא לא הסתכל עליי כשהשיר הסתיים.
בכל זאת, הוא ליווה אותי הביתה ושוב תחושת הביטחון בי ובו חזרה והייתה לי ציפייה זעירה בפנים שאולי משהו יקרה, שאולי הגיע הזמן לשחרר מעט את המגננות שהרמתי סביב עצמי.
הנשיקה העדינה שלו עשתה את זה. היא ניפצה את כל החומות.
ואז הוא ברח אחרי שהעניק לי את הסקס הטוב ביותר שחוויתי.
נכנסתי למקלחת כשהבנתי שהוא לא יחזור ושלא אוכל להמשיך לעמוד, והדמעות שפרצו מעיניי לא היו נשלטות.
ואז כעסתי. על עצמי.
למה לעזאזל אני מגיבה ככה? קיללתי בקול רם בזמן שהסתבנתי.
הרי זה היה שכיח שאנשים עזבו מיד אחרי הסקס. למה ציפיתי? לזוגיות?
היה ברור לי שמה שקרה היה רק סקס.
רגע אחד של חוסר שיקול דעת.
עמדתי לחזור לישראל אז ממילא לא היה לזה עתיד.
ניסיתי לחזור על כל הטיעונים ההגיוניים בראשי, אבל המועקה בגרון ובחזה סירבה לנטוש אותי.
המחשבות התרוצצו בראשי גם כשיצאתי מהמקלחת ולבשתי את הפיג'מה השחורה שלי. לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל על המיטה לכן סגרתי אחריי את הדלת, לקחתי את השמיכה מהארון ונשכבתי על הספה ולא הצלחתי להירדם. ראשי ניגן שוב ושוב את הערב. את השיר ששרנו וכמה זייפתי לעומתו, את השיחה בדרך חזרה ואת הדרך בה הוא נע בתוכי ונישק אותי...
ניסיתי לעצור את הדמעות כי לא היה מקום להן. בכיתי מספיק. תומאס לא הבטיח לי דבר ולא עשה שום דבר רע, הוא בסה"כ בחר לחזור הביתה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
