רגשות מעוותים

פרולוג:

שנאה.

מהי שנאה?

שנאה היא רגש עז למישהו. שנאה היא רגש של דחייה, התנגדות, הדחקה, שלילה ואויבות.

מה אפשר לומר בכלל על שנאה?

שנאה זהו רגש שאינך יכול לשלוט בו.

שנאה יכולה להיות חזקה, ויכולה להוות מכשול. שנאה יכולה להיגרם בגלל שאינך אוהב את האופי של האדם שעומד מולך, או שהאדם שאתה עומד מולו מציק לך ואתה לא אוהב את התנהגותו.

שנאה יכולה לנבוע מרגש שאתה רוצה להסתיר היטב בתוך עצמך ולא לחשוף אל העולם הגדול ולכן במקום לומר לעצמך את האמת, אתה אומר שאתה שונא את האדם שעומד מולך.

טינה,

מהי טינה?

טינה קרויה בנוסף מרירות. טינה היא רגש שלילי הדומה לכעס ושנאה יחד. זהו רגש שלילי הנוצר כתגובה למאורע אמיתי או דמיוני שבו אדם חש כי נעשה לו עוול.

טינה יכולה להיווצר בעקבות חוויה שלילית החוזרת על עצמה או חוויה שנצרבת בזיכרונו של אדם.

שנאה וטינה יכולות לנבוע מהרבה דברים. מהרבה גורמים שיכולים להיות סביבך, אפילו בסביבה הנוחה שלך ובסביבה המוכרת שלך. והשנאה שלי, הטינה שלי כלפי דין נובעת מכל כך הרבה דברים. היא נובעת בגלל השחצנות שלו, הגאווה שלו, ההתנשאות שלו ויותר מכל, בגלל משהו שקרה לפני שנים. בכיתה ח׳. והטינה כלפיו נשארת בליבי, חקוקה בזכרוני כמו קעקוע שממנו אין דרך חזרה.

איידן ואני חברים הכי טובים מאז ילדות. היינו קרובים אחד לשני מאז שאני זוכרת את עצמי שרה ורוקדת, מאז שאני זוכרת שדיברתי לראשונה. האימהות שלנו, ג׳ניס ולילי מכירות מילדות ולכן גדלנו יחד, בית לצד בית. היינו 24/7 יחד כילדים וגם עכשיו. בכיתה ז׳ עלינו לחטיבה מרוגשים. מרוגשים להתחיל את הבית ספר החדש יחד, כמו תמיד.

צהריים בהירים אחד, הפסקה אחת, שמנו לב לשני ילדים שיושבים בצד, דין ואליסון. שני ילדים חדשים שהיו מבודדים והחלטנו להתקרב אליהם. מאז, הם החברים הכי טובים שלנו. חוץ מדין. את דין התחלתי לשנוא שנה לאחר מכן. אחרי שנה של חברות לא חשבתי שהוא יצחק עליי ויבגוד בי כך. למרות כשאני חושבת על כך עכשיו, אני יכולה להחליק על זה כי היינו בסך הכל ילדים אבל עדיין לראות את הפרצוף היהיר שלו בכל יום גורם לדמי לבעור. לראות אותו כשהוא מחייך אליי חיוך יהיר ומקניט אותי בכל פעם מחדש, למרות שאני לא יוצאת חייבת וזורקת לו הערה לא פחות גרועה משלו. אני שומרת לו טינה ויחד עם הטינה מתערבב השנאה מכיוון שאיני מוכנה לשכוח מהעוול שהוא גרם אליו בחטיבה.

בקיץ שלפני כיתה ח׳ סיפרתי על הקראש שלי על איידן לדין ואליסון. הם נשבעו לי אמונים שלא יספרו לאף אחד, אך בשבוע הראשון של בית הספר, השבוע הראשון של כיתה ח׳, דין בגד בי והודיע בפני כל הבית ספר על הקראש שלי עליו.

אני בולעת את רוקי כשעיניי נפקחות במקצה ולפני אני רואה את הטלוויזיה ששכחתי לכבות בלילה.

דין קרטר, חבר שהחשבתי קרוב ביותר בשנה שחלפה לה, בגד בי. מילא אמר זאת ביחידות לאיידן, יכולתי למצוא כלפיו חמלה אך הוא החליט לשתף בזה את כל הבית ספר עצמו. ואת זה לעולם לא אשכח לבן זונה. מאותה תקרית חלפה לה ארבע שנים של שנאה, טינה ויריבות בנינו. אני לא יודעת למה הוא כל כך שונא אותי, אך זה לא משנה את המשחק כי שנינו מקניטים ושולחים מבטי מלאי שנאה כלפי אחד השני.

עכשיו, אנחנו עולים לכיתה יב׳ ואני רק מחכה לסיים את השנה הזאת.

שנה אחת אחרונה.

אני יודעת מה אתם חושבים, למה אני לא מתרחקת ממנו. טוב, זו בדיוק הבעיה שלי בכל השנים שחלפו. דין ואני נמצאים באותו מעגל חברים. החברים הכי טובים שלו, הם החברים הכי טובים שלי. וזה אומר שלאן שאני הולכת, הוא בא ולאן שהוא הולך, אני אחריו.

הייתי אומרת שהשנאה בינינו רגילה כמו שני אנשים אחרים ששונאים את אחד השני ומתעלמים זה מזה, ומאחורי גבם מרכלים עליהם.

אבל אצלנו זה אחרת.

הכל אחרת.

השנאה שלנו חייבת להפוך לטינה. אנחנו לא יכולים למרר זה לזה את החיים בגלל השנאה בינינו ולכן השנאה הופכת לטינה. היא חייבת להפוך לטינה כי שנינו חייבים להיות זה ליד זה תמיד. והטינה הופכת להקנטה. אין יום שעובר מבלי שאני שומעת את שנינו מורידים ומקניטים אחד את השני. זו הדרך חיים שלנו, הטינה הזו, הדרך חיים שאימצנו מכיתה ח׳.

❀