רגשות מעוותים

דין: 36

החושך מגיע, הלילה עוטף את כולנו כאשר אנחנו נמצאים בבית שלי, במסיבה שאיידן ואלי ארגנו בשביל אבי, ואני מחייך. אני מחייך חיוך אמיתי כאשר אני מביט בכולם מדברים וצוחקים.

כשהשופטת פסקה לטובת אבי, הרגשתי את הלב שלי נרגע, נכנע לכל הכאב וסוף כל סוף הרשה לי לנשום כרגיל. הרגשתי רע בשביל טום ואימא שלי, אבל אני לא מתכוון להרגשה להיות דבוקה אליי, אני אתגבר על הכל.

לפני כמה דקות, מוריס, היילי ואבא שלי סיפרו על התכנית שלהם בפני כל הסובבים אותם. הם דיברו על כל השבוע שהם בזבזו, לא לחינם כמובן, כאשר ניסו למצוא ראיות נוספות והצליחו כי אבי דיבר איתם והיילי השיגה את הדיסק-און-קי שהציל את היום. אני מביט בה מחייכת וצוחקת. צחוקה מהדהד בראשי כמו שיר יפיפה שאתה רוצה שלעולם לא ייגמר.

אני הולך למטבח, מוזג לי קצת מים לכוס כי אני עם אלכוהול סיימתי להיום.

״אתה לא מפסיק להביט בה.״

״לעזאזל,״ אני ממלמל למשמע קולו של אבי ואיידן מאחוריו. אני שופך מעט מהמים על הרצפה ואיידן מיד שואל, ״אתה רוצה לספר לנו משהו, אחי?״ אני מגלגל עיניים. ״לספר מה?״

״הבאת לעולם ילד תמים, ג׳ו.״ איידן צוחק יחד עם אבי ואני נשאר אדיש למרות שבפנים אני מחייך. התגעגעתי לזה, לכולנו יחד. לאבי. ״תספר לה, אל תהיה נקבה.״ איידן מכה באבי על הכתף בעדינות והוא הולך חזרה לסלון בחיוך אבהי, חיוך יודע.

״אתה תחזור לזה?״

״למרוץ רחוב?״ שאלתי את איידן. היילי סיפרה לכולם בסלון על המסע שלנו. לא סיפרנו את הסיבה לכך - הכסף - כי לא רצינו שאבי ירגיש רע על הכל. הוא גם ככה מרגיש עכשיו שהוא אשם שהכו אותי ולא יכול היה להגן עליי.

״אני לא חושב.״ שקט נינוח שורר בינינו למשך כמה זמן אבל אז איידן שובר את השתיקה כאשר אומר, ״תהיה כנה, אחי. הגעתם עד לפה, מספיק למשוך את הכל עד לרגע האחרון. ממש כמו סדרה שהזוג הראשי ביחד רק בכמה דקות האחרונות של הפרק האחרון.״ אני מגחך ויוצא לבחוץ, אל הדשא שבחצר שלי, לנשום אוויר צח. ״דין?״ קולה מעורר את רגשותיי ואני מסתובב אליה בחיוך. זה משהו חדש, לגמרי ואני אוהב את זה, אני אוהב לחייך אליה ושהיא מחזירה לי את אותו חיוך.

״אתה הלכת.״

״חשבתי שתשמחי אם אני אלך.״

״תמיד.״

״ואם אקפוץ מהגג?״

״תעשה את זה, רק אל תשכח לתת לי נשיקת פרידה על הדרך.״ אני רואה את האומץ נוטף ממנה ואני ממשיך לחייך.

אלוקים, נפלתי חזק, כמו שאומרים.

עיניה החומות דבש מביטות בי ברוך, אני מרגיש את ליבי פועם בפראות. הילדה הזאת עזרה לי כל כך, לא חשבה על עצמה ולו פעם אחת. תמיד לטובת האחרים.