רגשות מעוותים

דין: 15

אני מביט בהיילי, מנסה להבין את האישה הזאת. אני לא רוצה, אבל בכל זאת אני בוחן אותה. איך היא לעזאזל הצליחה לגלות על המיקום של המקום? אני לא טיפש, אני יודע שבכל רגע שוטרים אמורים להגיע למרות שיש מסביב לכביש אנשים שיודיעו לנו אם השוטרים יגיעו. אבל למרות זאת, זה מפחיד אותי. מפחיד אותי שיתפסו אותי כאן ויקחו אותי לתחנת המשטרה. יש להוריי מספיק בעיות על הראש, אני לא יכול להתווסף לרשימה הארוכה. היילי מרימה את ראשה מהרצפה, מסיימת להביט באבנים שכל כך מעניינות אותה, ומביטה בי. ברגע שעינינו ננעלות, האיש הקודם שדיבר איתנו מגיע ולוחש לה משהו. אני מכווץ גבות. היא מסיטה את מבטה ממני וזה גורם לקמט שבמצחי להעמיק. הזעם זורם בעורקי. הבן אדם מחטט לכמה שניות בכיסו ובתוך שניות אחדות שולף משם אקדח.

אלוקים.

היא משתנקת ומבלי לחשוב יותר מדי אני יוצא מהרכב בזריזות כזאת שלא הייתה מביישת את הפלאש. זה פזיז, אני יודע. אבל גם אם אנחנו לא מחבבים אחד את השני, אני לא יכול לתת לה למות כי לעולם לא ימצאו את הגופה שלה. ״מצטער, אדוני. עם כמה שאני אהיה שמח שהיא תעוף לי מהחיים, לעולם לא אתכוון לכך שהיא תמות.״ מזווית עיניי אני מבחין שהיילי מביטה באקדח ומתחילה לרעוד. האיש שנמצא מולנו מתחיל לצחוק. ״חמוד שאתה מגן ככה על חברה שלך, אבל התכוונתי לתת לה לירות. זה יהיה הסימן שלכם לתת גז ולהתחיל במרוץ.״ היילי ואני נושפים אוויר ומוציאים בהקלה רבה. פתאום, אני מרגיש שהיה לי אבן על הלב ועכשיו, היא עזבה את גופי בשקט, שיחררה אותו לחופשי. תודה לאל.

אני מהנהן אליו ומביט בה. היא עדיין רועדת מעט אבל אני בטוח שהיא תהיה בסדר. היא חוזרת לעצמה במהירות כאשר היא לוחשת באוזני ולוקחת תוך כדי את האקדח מהבן אדם, ״עכשיו תיזהר לעצבן אותי, למה אני חוששת שלא אהסס ואפגע בול במטרה,״ היא מחייכת אליי. ״בלב שלך.״

״מצטער, אמרת שאין לי כזה.״ היא חושבת על זה לשניה ולאחר מכן מרימה כתפיים. אני מגלגל עיניים, יודע שהיא תהיה בסדר עכשיו וחוזר למכונית במהירות. אני מבחין שהיילי מדברת איתו בנעימים ולכן אני עובר על המכונית בעזרת עיניי. נהגתי הרבה מאז שהוצאתי רישיון, אבל זה אחרת. אני מרגיש את כל גופי כאשר אני עובר בעזרת ידי על ההגה. אני דואג להכל. דואג לכך שהדלק מלא, שלא יהיה פדיחה באמצע המסלול. דואג שהכל יהיה מכוון כמו שצריך.

אני מפסיק להביט ברכב ומחליט להביט סביבי. אני לוקח נשימה עמוקה.

לעזאזל, אני עושה את זה.

הייתי רוצה שחברי הטוב ביותר יהיה כאן אבל כמו שאמרתי לפני כן... איידן הוא קול ההיגיון וכרגע אני לא רוצה שום היגיון, אני בסך הכל רוצה שאבי לא ישקע כלכלית וישן כמו בן אדם נורמלי בלילות, את אימא שלי שתפסיק עם כל האלכוהול הזה.

אני לוקח עוד נשימה, מביט בהיילי כאשר האקדח אחוז בידה בצורה הדוקה, מאוד. נראה שהיא חוששת, אך ניכר שהיא נרגשת אף יותר. היא מכוונת את ידה לאוויר הפתוח כאשר ׳מר נחמד׳ התחלף בבחור אחר ואומר, ״תתכוננו,״ אני מרגיש כאילו אני עולה על רכבת הרים מזוינת. אני לוקח נשימה עמוקה, מסתכל על הכביש הריק, מביט אך ורק לשם, מביט במטרה שלי - הכסף המזוין.