רגשות מעוותים

היילי: 10

הוא מהסס לפני שהוא מספר לי על למה לעזאזל הוא בא עד ביתי כדי לבקש את עזרת אבי ובסופו של דבר אני יוצאת זאת שצריכה לעזור לו. אני עושה זאת אך ורק בגלל שאני לא רוצה להחזיר את אבי לאותה תקופה שחורה בחייו. אני לא רוצה להחזיר את הוריי למריבות היומיומיות שלהם על המצב שלנו. אני מביטה בעיניו הירוקות שמביטות בי ולשם שינוי הן לא מלאות בכעס יוקד כמו בדרך כלל. להפך, הן מלאות בעצב. הוא מנסה להסתיר זאת, אבל אני רואה מבעד לכל הדמות הזו. כואב לו. אני אמורה להרגיש שמחה לאיד אבל ההפך. אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה דקירה קטנה בלב. אני בולעת רוק. אני מנחשת שזה בגלל ג׳ו. הדקירה בלב, כלומר.

נתקלתי בו כמה וכמה פעמים בבית ספר וניכר שהוא לא ישן. עיגולים שחורים מכסים את עיניו כאשר הוא מנסה ללמד אותנו איך לשחק כדורגל בשיעורי ספורט. לאחר כמה שניות של היסוס דין אומר ללא רצון, ״נקלענו למצב כלכלי רע. הריב שהיית עדה אליו נמשך כבר שבועיים שלמים. אבא שלי עובד שעות נוספות וישן רק שעה אחת ביום. הוא בקושי מצליח לעצום עין וכבר הוא צריך לקום ולהתארגן לעבודה.״

״ומתי אני נכנסת לתמונה?״ אני שואלת, מכווצת גבות. שמעתי פה ושם מאיידן ובבית ספר שמצבם מדרדר מרגע לרגע, אבל לא היה לי אכפת מכיוון שזה היה דין. אבל עכשיו, אני נקרעת בין המחשבה שקשה לאדם שאני אוהבת ובגלל האנוכיות שלי לא התעמקתי בנושא יותר מדי. זה לא מגיע לג׳ו. הוא תמיד נחמד לכולנו. וזה לא עוזר שכאשר בבית ספר מדברים על משפחת קרטר כאילו הם פושעים, הם לא. הם בסך הכל טובעים כלכלית.

״את נכנסת לתמונה בכך שאת עוזרת לי להיכנס לאחד מהמרוצי מכוניות האלה. אני צריך לדעת הכל. כל פרט ופרט.״ הוא אומר בכנות, חותך ישר לעיקר מבלי לבלבל את השכל. אני מבינה אותו. הוא חושב שאם הוא ילך לאחד מהמרוצים האלה זה יסדר אותו כלכלית. אמנם זה נכון, מרוויחים שם הרבה כסף אבל לוקחים סיכון בלאבד הרבה. ואני לא מדברת רק על הכסף, אלא גם רגל או שניים. זה מה שקרה לאבא שלי. הוא הלך לשם בתחושה טובה אבל סיים בבית חולים. אני נאנחת ומביטה בו. ״בסדר, אני אעזור לך. אני אלמד אותך את כל מה שלמדתי מאבא שלי.״ הוא מחייך חיוך קטן שמסמל שהוא מודה לי. קשה לשנינו לעזור אחד לשני. בקושי בשבועיים האלה החזקנו מעמד לא להקניט זה את זה. הכל עשינו למען אלי ואיידן ונראה שזה הצליח לנו. אלי ואני לא הגענו היום לבית ספר מכיוון שהיא רצתה את עזרתי איך להתלבש, להתאפר ולהתכונן לדייט שלה הערב. עזרתי לה כמובן, אבל אני פשוט יודעת שגם אם היא תבוא עם שיער פרוע ופיג׳מה לדייט, איידן יחייך ויתאהב בה יותר ויותר. דין קם מהכיסא והולך אל דלת הכניסה ואני אחריו. ״חכי רגע,״ הוא עוצר אותי מלסגור אחריו את הדלת כאשר הוא עומד בפתח הדלת. אני מכווצת גבות בתהייה. ״איך את תדעי את כל הפרטים?״ אני פוצה את פי כדי לומר את המובן מאליו אבל הוא לא נותן לי להשחיל מילה. ״חוץ מאבא שלך.״ אמר.

״חשבתי לשאול את טום כי ראינו אותו באותו יום משתתף שם. ואם לא יש לי מקור אחר.״ דין פוקח את עיניו. ״אל, אני מתחנן רק לא לפנות אליו. הוא יסבר לאבא שלי וזה הדבר האחרון שאני רוצה.״ אני נאנחת. ״בסדר.״ הוא מהסס אבל לאחר מכן אומר, ״אני אשמח אם זה ישאר בינינו.״ אני שומעת את המילים מאחורי המשפט הזה.

אני אשמח שלא תספרי לאיידן ואלי.

אני מהנהנת. ״אבל אם הם שואלים אני עונה את האמת. אני לא רוצה לשקר להם.״ אני מביטה בו, נחושה בדעתי. אני לא רוצה לשקר לחבריי, במיוחד לא בשבילו. הוא מהנהן בחוסר ברירה, מפנה את גבו אליי והולך. אני טורקת את הדלת ונשענת עליה. פאק, מה עשיתי. איידן הולך להרוג אותי. אבל לא יכולתי להסתכן בכך שאבי ישמע שוב את כל הטירוף הזה. בייחוד שיש סיכוי גדול מאוד שאם דין היה מדבר איתו, אבי היה הולך יחד עם דין והטירוף שלו.

❀