רגשות מעוותים

דין: 11

שבוע ארור נוסף חלף ולא שמעתי מילה אחת מהיילי. אפילו לא ציוץ קטן. בכל פעם שראיתי אותה בבית ספר היא הייתה עם אלי או עם איידן ויצא שלא יכולתי לגשת אליה ולדבר איתה על הסוד הקטן שלנו. אני מתחיל לחשוש שהיא לא התכוונה לעזור לי באמת וסתם עשתה ממני צחוק. אני מקווה מאוד שזה לא המצב, אני יודע כמה אבא שלי חשוב לה אבל בכל זאת משהו צועק לי שהיא לא הולכת לעזור לי. אני בולע רוק. אם זה המצב אני נדפקתי. ביום ראשון, בעוד כיממה אחת, רק עשרים וארבע שעות בודדות יכריעו מה יקרה עם החיים שלי. עוד כמה שעות והחיים שלי ילכו לפח. אבי חוזר בכל יום עייף מהעבודה רק כדי לגלות שאימי מבזבזת את הכסף בכל פעם מחדש עד האגורה האחרונה כך שיום ראשון, הצ׳קים מהעבודה של אבא הם התקווה היחידה שלנו. עכשיו לילה, יום שישי בערב, השעה כמעט חצות כאשר אני שומע בומים קטנים על החלון שלי. אני מכווץ גבות בתהייה מי זה יכול להיות בשעה הזאת וקם מהמיטה, פותח את החלון והפלא בפלא אני רואה שם את היילי, עומדת מתחת לכיפת השמיים.

״באת לשיר לי סרנדה?״ אני מגחך. כמו כן השבוע הזה לא החלפנו מילה אחת, וגם לא עקיצה. כלום. כאילו עקיצת הדבורה, באותו יום כשביקשתי את עזרתה, לקחה את כל האוויר מהריאות והדבורה מתה. ביטלתי היום את היציאה עם איידן, אלי והיילי. לא היה לי כוח לצאת לשום מקום הערב. הייתי צריך לחשוב על תכנית חלופית כי היילי לא תעזור לי, אבל עכשיו שהיא כאן אני תוהה האם היא ביטלה את התוכניות גם כדי לעדכן אותי מה קורה עם מבוקשי. ״מה את עושה כאן?״ הרמתי את קולי אבל לא גבוה מדי כדי שלא ישמעו. ״עוד שניה אחת האנשים שלי מגיעים בליווי קולות וכלי נגינה שונים, הרי באתי לכאן כדי לשפוך את הרגש מעל ליבי לאהובי באמצעות שירה.״ אני מגלגל עיניים למשמע קולה העוקצני. ״רד כבר! אתה לא רוצה לאחר! לקח לי שנים למצוא את מה שחיפשתי!״

״לא יכולת פשוט לכתוב לי בהודעה?״

״אמרת בעצמך, באתי הנה כדי לשיר לך סרנדה.״ כשאני בא לסגור את החלון היא אומרת ומשאירה אותי מופתע, ״אני צריכה שתביא אלפיים דולר!״ אני סוגר את החלון בהפתעה.

אלפיים דולר?!

אני פותח את המגירה שלי ומוציא את תיבת החיסכון שלי בלית ברירה ובלי יותר מדי שאלות אני מוציא אלפיים דולר ויורד במדרגות אל הדלת הראשית. ההורים שלי לא בבית, הם החליטו לצאת לנופש ללילה אחד כדי לשפר את הזוגיות שלהם. הם חוזרים מחר כך שזה מושלם עבורי. לא חשבתי שהיילי באמת תגיע אבל בכל זאת, היא כאן. ״אתה איטי יותר מסבתא שלי,״ היא ממלמלת כשאני נועל אחריי את הבית. ״וסבתא שלי רצה להנאתה בשש בבוקר.״ אני מתעלם מההקנטה שלה ושואל,

״למה אלפיים דולר?״ היא נאנחת. ״דמי כניסה.״ אני פוצה את פי אבל היא משתיקה אותי. ״קדימה, אנחנו נאחר.״

״חכי רגע,״ היא עוצרת אבל לא מסתובבת אליי.

״מה עם הרכב?״

״בכביש המהיר.״ רק שתי מילים. שתי מילים מזוינות וזהו. ״את מתכוונת להוסיף עוד מילים?״ אני מגביר את הקצב. ״חשבתי שבנות אמורות לדבר יותר מבנים.״ היא עוצרת. ״אלוקים, עכשיו אני בטוחה במאה אחוזים שאתה בת.״

״לא ידעת? נולדתי נקבה, פשוט התחשק לי לשנות מין כי חשבתי שזה יהיה אנוכי מצידי לא להפוך את היופי שלי כדי שהבנות יהנו מהנוף.״ היא מגלגלת עיניים. ״תראה, המרוץ מתקיים בשתיים עשרה וחצי בכביש המהיר, ממש פה מעבר לפינה.״ אני מהנהן. ״אני אסביר לך הכל על הרכב, אני מבטיחה. פשוט עכשיו תסתום את הפה כי העצבים שלי העלו שלב.״

❀