רגשות מעוותים

היילי: 3

השעון מעורר מעיר אותי כאשר קרני השמש נכנסים דרך החלון ומחממים את החדר. אתמול חזרתי מוקדם מהמשחק כי לא התחשק לי להישאר ולחגוג עם הדביל. איתן התבאס אבל תירצתי לו שהוא צריך לקום מחר לבית הספר מוקדם והוא קנה את זה, תודה אימא שהתעקשת שאני אקח אותו יחד איתי אחרת דין היה משגע אותי אם הייתי נשארת ולו דקה נוספת שם. אני קמה מהמיטה ללא רצון, נכנסת להתקלח, יוצאת ומתארגנת זריז. ״היילי!״ איתן קורא לי וכשאני נכנסת למטבח אני רואה בלגן. בלגן אחד שלם. ״איתן!״ צעקתי עליו. הוא עומד על הכיסא של האי במטבח עם סכין מרוח בשוקולד בידו וכשאני מביטה על השולחן, חשכו עיניי. השולחן מרוח בשוקולד כאשר הוא מנסה להכין כריך לעצמו, ללא הצלחה, אך בנחת כאילו אם אימא תבוא ותראה את הבלגן שעשה היא לא תצעק עליו כמו החולת הניקיון שהיא. ״קחי,״ הוא אמר ונתן לי שקית עם כריך בפנים. ״ארוחת בוקר,״

״אתה בטוח שלא הרעלת את זה?״ הוא רק צוחק ומושך כתפיים. כשהוא מביט בי, הוא רואה את הבעת פניי הזועפות לעבר הבלגן ומרים ידיים כאילו מתחנן בפניי שלא ארצח אותו. ״לפני שתצעקי עליי על הבלגן, תדעי שרק רציתי להכין לך אוכל לבית ספר.״ הוא אומר בקול מתגונן וליבי מתרכך מיד כשאני לוקחת את הכריך מידו בחיוך. ״עכשיו אנחנו שווים,״ הוא קם מהכיסא ואני מבולבלת ממילותיו. אני מסתובבת אליו כשאני רואה אותו בורח מהמטבח למדרגות אל חדרו. הוא שולח אליי מבט ואומר ברשעות, ״אני דאגתי לך לאוכל, את דואגת לנקות את המטבח.״ הוא צוחק ואני רוטנת. הוא עולה כמה מדרגות אך מתחרט וחוזר, צוחק לי בפרצוף ואומר, ״תיזהרי, אימא תכף מוכנה ותבוא לכאן.״

״לעזאזל,״ מלמלתי לעצמי כשהוא עלה לחדרו. אלוקים, לפעמים אני שונאת את אחי הקטן. גלגלתי עיניים והתחלתי לסדר את הבלגן של הילד. ״בוקר טוב, מותק.״ אימא ירדה בדיוק שסיימתי לנקות ולסדר הכל במקום. ״דיוויד!״ אימי קוראת לאבי כשאני לוקחת את התיק והכריך הארור שאחי המתוק הכין בשבילי. ״להתראות, מתוקה.״

״יום טוב, אימא!״ אני טורקת את הדלת ובדיוק בזמן אלי מגיעה כדי לאסוף אותי. ״מתי כבר תוציאי רישיון?״ היא שאלה אותי בחיוך. ״כנראה לעולם לא אם יש לי אותך.״ היא צחקה ונתנה גז לבית ספר. כאשר הגענו, שנינו פנינו ללוקרים שלנו כדי לקחת ספרים לשיעור שלנו. היא הלכה לשיעור שלה ואני לשלי.

השיעור הסתיים, עוד שעמום מוחלט של קריאת ספר שהשפה לא מובנת והשאלות עוד יותר.

שעתיים ספרות על הבוקר, במה חטאתי, אלוקים?

אני יוצאת אל החצר וישר מבחינה באלי יושבת על הספסלים במגרש של בית הספר. ״ראית את איידן?״ שאלתי כשהגעתי אליה. ״הוא בטח הלך לדין,״ היא מלמלה והסמיקה. ״רוצה לומר לי למה את מסמיקה?״ שאלתי בעניין. למרות שחשדתי כבר שאני יודעת את התשובה. היא נאנחת וטופחת על המקום שלידה ואני מתיישבת שם, מחכה לדבריה. ״אתמול, אחרי שהלכת, נשארתי עם כולם. היינו בבית של איידן והבנים שיחקו במשחק הטיפשי שלהם עוד פעם,״ אני מגלגלת עיניים. לעזאזל, יש להם אובססיה עם מכוניות. אם תשאלו אותם הם ידעו לענות לכם על כל סוג של מכונית וגם באיזה שנה היא יצאה ומהו סוג המנוע שלה. ״תני לי לנחש, ואז אחד הבנים שבר את המשחק כי הם הפסידו?״