רגשות מעוותים

היילי: 31

״את יפה.״
״באת לכאן רק כדי לומר לי את זה?״
״כן.״
״אני לא מאמינה שבאת עד לכאן רק כדי לומר לי שאני יפה.״
״אני אגיע בשבילך עד לקצה העולם רק בשביל לומר לך עד כמה את יפה.״ ליבי מפרפר למשמע מילותיו החמימות וכל הזעם שאגרתי בתוכי והכעס עליו נעלם כהרף עין. לא באמת כעסתי עליו, אני מבינה אותו. אבל כעסתי כי דאגתי. דאגתי שקרה לו משהו מכיוון שהוא לא טרח לענות לאף אחד מאיתנו להודעות. כאשר דין יצא מחדר החקירות קמתי מהכיסא במטרה אחת וזה לצאת אחריו, אבל ג׳ו התעקש איתי לא ללכת אחריו כי הוא כבר יגיע אליי מעצמו.

לא האמנתי למילותיו, אבל הנה זה קורה, הרגע הגיע ובתוצאות המבחן ג׳ו צדק וקיבל מאה.

כששמעתי את סיפורו של ג׳ו על העבר שלו, לא האמנתי, נותרתי יושבת במקומי חסרת מילים. לא האמנתי שטום מסוגל לעשות דבר כזה, הוא תמיד היה כל כך טוב אל שנינו. למרות שהיו לי חשדות בגלל ההתנהגות שלו וזה שהוא צמוד לדין, אבל מעולם לא רציתי לומר זאת בקול כי דין אהב את טום בכל ליבו. אבל על אימו? מעולם לא העליתי בדעתי שהיא תעשה דבר כזה לבנה ולג׳ו, לבעלה.

כשהיינו בחדר החקירות, ג׳ו סוף כל סוף היה מוכן לקבל את עזרתינו, והבוקר הייתי בביתו של דין, ג׳ו אמר לי ללכת לשם כדי להביא לו משהו חשוב וכך היה. ראיתי את דין ישן במיטתו אבל לא טרחתי להעיר אותו מכיוון שידעתי שהוא שתה אתמול עד אובדן הכרה, והכל כדי לשכוח. וכשאני מביטה בו עכשיו, עומד על סף דלתי מתנדנד מצד לצד, הכל ביחד מספר לי על כך שהוא שתה גם היום. אני מביטה בדין לעוד דקות ארוכות כאשר הוא מתנודד מצד לצד, שיכור להחריד. אין לי לב להחזיר אותו ככה הביתה ולכן אני מכניסה אותו לביתי, מעלה אותו לחדרי. אני חושבת על מקודם, איך ששנינו הבטנו אחד על השני בנינוחות ופשוט חייכנו אחד לשני. אני צוחקת לעצמי כשאני חושבת על היילי שבתחילת שנה מעולם לא הייתה עושה את זה, עוזרת לו, מכניסה אותו לביתה מרצונה החופשי. להפך, היא הייתה טורקת לו את הדלת בפרצופו ולא עוזרת לו כלל.

״אתה צריך לישון.״ אני ממלמלת, משכיבה אותו במיטתי אבל הוא מסרב ורק יושב.

״לא, אני צריך להצטער.״

״על מה?״

״על זה שברחתי שוב, הזנחתי את כולם. וברגע שגיליתי את האמת, ברחתי כמו ילדה מזוינת.״ אני נאנחת ומחייכת. אלוקים, אני באמת מתאהבת בילד הזה אם כל כך אכפת לי ממנו, ממה שהוא מרגיש כי עכשיו, אני מרגישה את כאבו וכואבת בעצמי. ״אני מבינה למה עשית את זה. ואם אתה שואל אף אחד לא כועס עליך. כולם מבינים מה אתה עובר.״ הוא מהנהן, נראה שהוא מקשיב לי למרות הסחרור שלו. אני מנסה להשכיב אותו על המיטה שוב, והפעם, הוא לא מתנגד תודה לאל. הוא נשאב אל מיטתי כאילו מישהו עומד עם שואב מאחוריו ושואב אותו לשם. אני לוקחת את השמיכה ומכסה אותו. ״את חשובה לי, היילי.״ הוא אומר בכנות, בולע רוק וממשיך. ״את הדבר הכי טוב שקיבלתי בחיים שלי.״ הוא ממלמל וגורם לי להשתנק ולליבי להיעצר מהוידוי המפתיע שלו.