רגשות מעוותים

דין: 8

״זה רעיון גרוע, אחי.״ אני בולע רוק בתסכול למשמע מילותיו המאכזבות, כי מתי שאיידן אומר שזה רעיון גרוע, לעזאזל, זה גרוע. רעיון גרוע מאוד. אני חושב על זה שתמיד בחברות שלנו הוא היה קול ההיגיון ואני, כמו שאומרים, פועל מהזין. ״תסביר לי למה לא.״ אני דורש. הוא נאנח ואומר, ״אבא של היילי השתתף באחד המירוצים האלה ו-״ אני קוטע אותו בבלבול. ״היילי? אבא שלה?״ אני מכווץ גבות בתהייה. מעולם לא שמעתי על זה. מוקדם יותר נפגשתי עם איידן בביתו כדי לומר לו על התכנית המושלמת שלי אבל עד כמה שאני חשבתי שהיא מושלמת, מסתבר שהוא חשב ההפך הגמור ממני.

איידן מחייך ונראה כאילו זיכרונות מאותה תקופה עולים לראשו. ״בכיתה ז׳, באותה תקופה שלא הכרנו כל כך טוב, ההורים של היילי נקלעו למצב כלכלי רע. באותה תקופה היילי ישנה אצלי הרבה בגלל שההורים שלה שכרו את החדר שלה לאנשים אחרים כדי שיהיה להם כסף. במשך כמה שבועות אבא שלה התנהג מוזר והיילי דאגה ולכן החלטתי שאני עוקב אחריו בכל לילה כדי שתפסיק לדאוג. ראיתי שהוא הולך לכל מיני מקומות פליליים או מקומות שבהם הוא היה קונה מנועים לרכב, מנוע במחיר מופקע אם יורשה לי לציין,״

״חכה,״ אני מפסיק את דבריו בתהייה והוא מביט בי בכיווץ גבות, בטח תוהה לעצמו למה הפסקתי אותו. ״אמרת מנועים, לא מנוע.״

״אני לא כל כך בטוח לגבי למה הוא היה צריך לקנות הרבה מנועים, אבל אני מניח שהיילי יודעת. תשאל אותה.״ אני מגלגל עיניים. הוא יודע כל כך הרבה, הוא לא יכל להתעקש איתה כדי שתספר לו את ההמשך? ״תמשיך.״ עודדתי אותו להמשיך בסיפורו. ״לילה אחד, היילי התעקשה לבוא איתי. בהתחלה הייתי מקובע בדעתי שהיא תישאר בחדר שלי אבל בסוף היא שכנעה אותי ובאה איתי. הלכנו אחרי אביה ולאחר כמה זמן הבחנו במלא מכוניות מתקבצות בכביש המהיר לאט לאט. בהתחלה חשבנו שאבא שלה בסך הכל יהיה צופה מהצד אבל לאחר כמה דקות שראינו שהוא נותן דמי כניסה לאחד מהאנשים שם ונכנס לרכב שמישהו נתן לו, הבנו שהוא משתתף במרוץ רחוב.״

״נשמע מעולה.״ אני מחייך. אני אשאל את דיוויד אחר כך על הכל והוא יסביר לי, אני בטוח בכך. ״לא כל כך מהר,״ הוא אומר ועוצר אותי. אני מכווץ גבות. ״זה לא נגמר טוב.״

״מה קרה?״

״היילי התעקשה לא לספר לי ואני לא לחצתי עליה כי אבא שלה היה בבית חולים עם רגל שבורה.״ אני בולע רוק. פאק. ״זה עד כדי כך נורא החרא הזה?״ הוא מהמהם בחיוב. ״דין, אני מתחנן אל תעשה את זה. אתה תתחרט.״ אני נאנח. ״ברגע האמת אתה משתפן? רצינו להשתתף במרוץ כזה מרגע שהתחלנו לדבר.״

״תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני לא רוצה למצוא את עצמי עמוק בחרא הזה. שמעתי שאבא שלה הסתבך עם הרבה אנשים.״ לעזאזל. אני נאנח ואומר בלית ברירה, ״בסדר, אני אחשוב על משהו אחר.״ הוא מהנהן בהקלה. ״תתקשר אליי אם אתה צריך שאני אעזור לך במשהו.״ אמר. אני מחייך קלות ונסוג אל הדלת כאשר אני שומע את קולו אומר, ״דין, אל תעשה שטויות.״ אני מגחך. ״לא זכור לי שאתה אבא שלי.״

״חבל, ככה יכולתי להביא לך כסף.״

״ביי, אבאל׳ה.״ אני שומע את צחוקו כשאני סוגר את הדלת מאחוריי. אני סוגר את הדלת בידיעה שעשיתי מעשה פזיזי כשהלכתי אל איידן. אמנם הוא החבר הכי טוב שלי אבל הוא גם קול ההיגיון שלי וזה משהו לא טוב. גרוע מאוד כי ברגע זה אני לא רוצה היגיון אני רק רוצה שאבא שלי ישן כמו בן אדם נורמלי שמונה שעות בלילה מבלי עיגולים שחורים מסביב עיניו. אני בדרכי אל ביתי כאשר קונפליקט גדול ממלא את ראשי. האם ללכת בדרך החוקית, להקשיב לאיידן ולנסות להשיג כסף בדרך חוקית או לסטות מהשביל וללכת בדרך האפלה.

❀