דין: 13

295 20 2
                                    

אני מביט בבחור שנמצא מולי, בחור מלא מנופח משרירים, מנופח מהאגו שלו כשכמה בנות חגות מסביבו כאילו הוא הקינוח המתוק להלילה, הפנקייק עם השוקולד. הוא נראה כאילו הוא מבלה יום וליל בחדר כושר. הורידים בזרועותיו בולטים עד שאני חושש בשבילו שעוד שניה אחת בודדה הם הולכים להתפוצץ יחד איתו. הבחור לא מביט באף אחת, באף בחורה שחגה סביבו ומנסה להבליט את איבריה הנשיים בשבילו. לא, הוא לא מביט בהן אלא הוא חייב להסתכל על היילי.

עליה.

מכל הנשים שיש כאן, מכולן הוא בחר בה.

אלוקים, אני לא אמור להרגיש ככה, אני לא. אבל אני כן, לעזאזל, אני רוצה ללכת אליו ולהעיף לו סטירה, לחנוק אותו עד שיגיע מותו. מעולם לא חשבתי על לרצוח מישהו מרוב עצבים עליו, אפילו לא על היילי. עם כמה שאני שונא אותה ושומר לה טינה על מה שהיא עשתה לי לפני שנים, אני לא רוצה לחנוק אותה למוות כשאני רואה אותה, אולי רק לשים אותה בחדר מלא בעכבישים ולגרום לה לסבול שם יום שלם אבל לעולם לא רציתי לרצוח אותה, או אף אדם אחר שאני לא מחבב. אבל אותו, את הבן זונה הזה יש לי חשק לחנוק אותו למוות ומצידי לשבת בכלא על תקן רצח, העיקר שהוא יפסיק להביט בגוף שלה. פאק, הוא חייב להפסיק. אני מאגרף את כף ידי לאגרוף וגורם לי לדמם מעט בכף ידי כשציפורני לוחצות על כף ידי בחוזקה, אבל זה לא מעניין אותי. זה- אני מפסיק לחשוב כאשר אני מרגיש יד חמימה עוטפת את אגרופי. אני מוריד את עיניי אל ידי ומשם עיניי עוקבות אחר היד שאוחזת בי בחמימות.

היילי.

אני מביט בה והעצבים שלי לא עוצרים, לעזאזל. ״תירגע.״ היא אומרת בהחלטיות וניכר שהיא דואגת. היא דואגת שבאמת אממש את האיום שלי ממקודם, ויכול להיות שכן, הייתי עושה את זה אבל אז זה יראה כאילו אכפת לי ממנה ואני לא רוצה להראות לה רושם מוטעה ולכן אני עוזב את ידה ואומר, ״תירגעי, אני יודע מתי להיכנס לצרות ומתי לא.״

״באמת?״ היא מרימה גבה בספקנות. ״את מתכוונת להסביר לי מה עושים ומה הם הכללים או שאת פשוט זורקת אותי לכלבים המזוינים?״

״אני אשמח לזרוק אותך לשם. לפחות תחזור עם כמה שריטות על הפנים, זה יעזור ללב שלי להיות שלם.״

״ילדה אלימה.״ אני ממלמל.

אלוקים.

היא נאנחת. ״האלפיים שקל שהבאת, אלו דמי כניסה. בלעדיהם לא תוכל להתחרות. הרכב בעל מנוע טווין אייר, לא טוב כמו השני שניסיתי להשיג אבל תצטרך להסתפק במה שיש.״ היא הולכת לצד ימין, הצד שבו היא ישבה ומסמנת לי להגיע. אני הולך לאותו כיוון שהיא הלכה, היא פותחת את הדלת ומראה לי את הכיסא. ״אתה רציני?״ היא שואלת בהפתעה כאילו אני אמור לגלות לבד מה היא מנסה להראות לי. ״מה אני אמור לראות כאן? כיסא קסם שהולך לעזור לי לנצח במרוץ?״ היא מגחכת. ״כמעט. אבל ברצינות, לא ראית מהיר ועצבני?״ היא שואלת. ״לא,״ אני ממלמל. ״אלוקים, אז איך לעזאזל אתה ואיידן הגעתם להחלטה שלהתחרות במרוץ כזה זה ה׳חלום שלכם׳?״ את השתי מילים האחרונות היא מדגישה עם מרכאות בעזרת ידיה ולפני שאני מספיק להגיב, רעשי מכוניות שנותנות גז נשמעות מכל עבר ומשתיקות אותי. אני מביט בהיילי בתהייה. ״מתחילים.״ מבלי יותר מדי דיבורים היא מרימה את המושב ואני מופתע לגלות שנמצא שם מנוע נוסף. ידעתי שזה אפשרי, אבל תמיד חשבתי שזה סתם עוד שיט שמקצינים בסרטים. ״שיט,״ אני ממלמל. ״ברגע שאתה מרגיש שאתה מוכן, תלחץ על הכפתור הזה,״ היא מראה לי על איזה כפתור ללחוץ, כפתור שחור משחור ולאחר מכן על האדום. ״אדום זה תמיד כפתור שמבשר רק רע בסרטים,״ מלמלתי.

״אתה צודק. ובגלל זה אתה הולך ללחוץ רק על הכפתור השחור ואתה הולך לזכור את זה בגלל שהלב שלך שחור ממש כמו הכפתור המסכן הזה.״

״ממש תאומים.״

״תאומים סיאמיים.״ אני מגלגל את עיניי. המכוניות בדיוק עוברות איפה שאנחנו עומדים, היילי מורידה את המושב חזרה וסוגרת את הדלת. מישהו מגיע ושורק אל היילי. ״את מתחרה היום, נסיכה?״ הוא שואל אותה בחיוך ולא טורח להעיף מבט בי או בעיניה של היילי. אני נושם עמוק. אלוקים, מעולם לא הגבתי ככה כשבחורים הסתכלו על הבחורה שלי. והבעיה היא? שהיילי בכלל לא שלי. הבעיה היותר חמורה היא שאני שונא אותה, שומר לה טינה. אז למה לעזאזל אני מרגיש את זה? אני דוחק את המחשבה ובהחלטה של שניה אני מתקרב קרוב אליה וכורך את זרועי סביבה. ״לא,״ היילי מגיבה לשאלתו במתיקות. מצד עיניי, אני קולט את אותו אדם שרירי שבהה בהיילי מוקדם יותר בוהה בה שוב. מה יש לכולם, לעזאזל. יש לי דחף לרסק לו את הגולגולת המזוינת אבל אני מתאפק. לעזאזל.

״אתה חדש כאן?״ השאלה הפעם מופנות אליי מהאדם הזר הזה ואני מהנהן, מכריח את עצמי להוריד את מינון העצבים שלי. הוא זוקף גבה ומחייך. ״איזה סוג מנוע?״ אני מביט בו ולאחר כרגע אומר, ״טווין אייר.״ אני אומר והוא שואף ונושף אוויר. ״אתה באמת תצטרך בהצלחה, אחי. רוב המכוניות כאן הם פרארי ו-״ היילי קוטעת אותו. ״זה לא המכונית קובעת, אדוני. אלא המנוע.״ היא אומרת והבחור פוקח את עיניו, מתעניין.

״ואת כאן על תקן?״

״הבחורה שלי.״

רגשות מעוותיםWhere stories live. Discover now