רגשות מעוותים

דין: 30

״והמילים המוכרות מהדהדות באוזני שוב ושוב, ממש כמו שקרה כשעצרו אותי לפני זמן קצר, אותן מילים במדויק.״ אבי מסיים לספר על מה שקרה לפני כשמונה-עשרה שנה. ליבי פועם בפראות והכל מתחיל להיות הגיוני. טום, ששבר את הדיסק-און-קי, הראיה היחידה שנותרה לנו כדי להכניס אותו לכלא. את אימא.

אלוקים אדירים.

אני לא מצליח לעכל הכל.

אימא.

טום.

הכל פתאום מתחבר כמו חלק בפאזל מזוין. כאילו החלק האחרון שנותר כדי לראות את התמונה במלואה היה מוחזק אצל אבי ועכשיו הוא נתן לנו אותה.

אבא שלי הגן על שני אנשים שהוא אוהב, שני אנשים שאני אוהב. שני אנשים שאוהבים אחד את השני והחליטו לעשות הכל כדי להכניס את אבי לכלא, אבל השאלה שלי היא למה לעזאזל שהם יעשו את זה? ״למה, אבא? למה שאימא וטום יעשו את זה? זה לא נשמע הגיוני. הם תמיד אהבו אותנו, היינו ביחד, בילינו ביחד.״ אבא שלי מניד בראשו וממלמל בכאב, מנסה להסתיר את כאבו בעזרת חיוך קטן, ״כי אימא שלך מעולם לא אהבה אותי. היא אמרה כן להצעת נישואין שלי רק בגלל שלא היה לה נעים.״

״אתה אומר ש...״

״אימא שלך התאהבה בטום והוא בה מתחת לסדינים, מתחת לרדאר. מתחת לעיניי.״

אימא בגדה באבי.

היא הכניסה את אבי לכלא רק בגלל שטום והיא רצו לחיות בשקט ביחד ללא אבא שלי בחיים שלהם. הכל מתחבר לי עכשיו. טום התנהג מוזר במשך השלושה ימים שבילינו יחד. הוא תמיד שאל אותי לגבי אבא שלי, שאל אם מצאנו משהו שיכול להוציא אותו מהכלא וכשעניתי בחיוב, שאנחנו יודעים שאבי מגן על שני אנשים ולא אחד, הוא כמעט איבד את זה. הכל מסביר למה הוא שבר את הדיסק-און-קי בשנאה יוקדת שכזאת.

אני לא יכול להסביר מה אני מרגיש כרגע.

בגידה?

כאב?

עצב?

אכזבה?

אולי הכל ביחד, אני לא באמת יכול לדעת אבל הדבר היחיד שאני כן יכול לדעת זה שאני רוצה את חברי הכי טוב ביותר לרגעים כאלה בדיוק - האלכוהול. אני רוצה לאבד הכרה ולחזור שוב רק כדי לאבד הכרה שנית ולהקיא עד תום נשימתי. אני רוצה לשכוח, גם אם זה יהיה לכמה שעות מזוינות ולאחר מכן אני אסבול מהנגאובר מזוין אבל זה יהיה פאקינג שווה את זה. ״אני מצטער.״ אני ממלמל, קם מהכיסא ויוצא מהחדר, מתחנת המשטרה. הלילה בחוץ מקיף אותי כשאני יוצא מהמבנה והכל חשוך. החשכה מכה בי, בדיוק מתארת את איך שאני מרגיש כרגע.

אני מגיע אל ביתי, לוקח את כל סוגי האלכוהול למיניהם שנותרו מאימי, אם התואר הזה מגיע לה בכלל, ומתחיל לשתות, שוט אחד שעובר בגרוני בקלות, מותיר טעם מיוחד של עוד, טעם ממכר. אני שותה, שותה ושותה עד אובדן הכרה. אני מרגיש מסוחרר וראייתי מתערפלת. אני מתיישב על הספה, מביט במסך הטלוויזיה ושותק, לא יכול לומר דבר. אין לי מילים. ידעתי שאבי מגן על מישהו, אבל מעולם לא יכולתי לעלות בדעתי שאלה אנשים שאני אוהב, לא אחר מאימא שלי ודוד שלי, המשפחה שלי. הבגידה צורבת, כואבת ולא עוברת בגרון. אני מרגיש חלול. איך לא ראיתי את זה בא? זה היה ממש מול עיניי. ממש מתחת לאף שלי.