רגשות מעוותים

היילי: 35

״ג׳ו קרטר נמצא אשם ברצח וגזר הדין המקסימלי הוא-״ אני שומעת את השופטת עומדת לגזור את גזר הדין המר של ג׳ו ורצה כמו שמעולם לא רצתי, אפילו לא בשיעורי ספורט. אני חושבת שג׳ו היה גאה בי כרגע רק אם היה יודע. אני נכנסת לאולם, פותחת את שני הדלתות לברכה ואומרת בפזיזות ולחץ שמעולם לא הרגשתי אבל לאחר שנכנסתי הנה, הרגשתי את הלחץ יורד באחת. ״תראי את זה לפני שאת מחליטה לשלוח אדם חף מפשע למאסר עולם.״ השופטת יורה בי מבט שמרתיע אותי ואני מיד מוסיפה בחיוך מתנצל, ״כבודה.״ מהצד השמאלי שלי, אני שומעת את דין מחניק גיחוך.

אני שמחה שזה מצחיק אותך, דביל.

אבל בעת ובעונה אחת קולו הרעיד לי את הבטן, גופי הגיב אליו כמו שהגיב לנשיקה שלנו. כמו שהוא הגיב באותו רגע לפני כמה זמן בתחנת המשטרה, מתי שהבטנו אחד על השני, מתי שעינינו ננעלו וכל מה שראינו זה את אחד השני ומה שהיה חשוב זה הוא. חייכתי כשראיתי אותו נכנע לעקשנות שלי והוא גם. אני לא מתכוונת להתחמק יותר, אני חושבת שמגיע לשנינו את האושר הזה. בשבוע הזה התחמקתי ממנו, כן. אבל עשיתי זאת בשביל להראות לו עד כמה הוא חשוב לי, עד כמה הוא נהיה חשוב לי בזמן האחרון. עד כמה התאהבתי בו, כי מה לא עושים בשביל האהבה? מה אני לא אעשה בשביל האהבה? רבתי עם הוריי כל השבוע בגלל שברוב טיפשותי החלטתי לדבר איתם על האמת, והאמת לא מצאה חן בעיניהם, אבל זה לא עניין אותי. הייתי חייבת להוכיח את חפותו של ג׳ו בשביל דין וגם בשבילי. הייתי חייבת להראות בנוסף להכל שדין חשוב לי, גם אם זה באמצעות דרך דפוקה ושבסופו של דבר התחמקתי ממנו במשך השבוע. זו דרך מעוותת למדי אבל לא יכולתי להביע את רגשותיי באותו רגע כי אני מרגישה כלפיו יותר מדי. אבל עכשיו, עכשיו אני חושבת שאני מוכנה לכך, להכל.

עורך הדין של טום וג׳ניפר קם ממקומו ופוצה את פיו בשביל לדבר, כנראה על כך שהגעתי באמצע פסק הדין, אבל מבטה של השופטת מחורר אותו והוא בוחר לשתוק.

תראו מה זה, מבט אחד מאדם והוא מושתק.

לפני ימים אחדים, מוריס עצר אותם בזכות החקירה שנמשכה בלעדי דין ועכשיו הגלגל התגלגל לכאן. טום וג׳ניפר אחראים, ללא ספק, ברצח של ניק מרפי ולא ג׳ו. הוכחנו זאת בפני המשטרה ומוריס ואני עבדנו קשה במשך השבוע הזה, ואני מקווה שזה ישתלם כי קיבלתי השבוע על הראש מהוריי. כל כך הרבה צעקות, אבל מה לא עושים בשביל האהבה? גם אם זו הדרך הכי דפוקה ומעוותת שיש.

״תקרין את זה ג׳ייקוב.״ ג׳ייקוב, בחור שאיני מכירה, מגיע אליי ולוקח מידי את הדיסק-און-קי המושיע.

בחיי, אם לא הייתי מגיעה לכאן עכשיו, הכל היה הולך לפח. כל מה שעשיתי במשך השבוע הזה היה קורס, נזרק לאשפה כאילו הוא היה קופסת קרטון קטנה שנזרקת לפח אשפה. אני לוקחת נשימה ומתיישבת לצידו של דין, מרחק כיסא אחד מפריד בינינו. ״את מתחמקת.״ אני שומעת את דין ממלמל. ״כבר שבוע.״ הוא מוסיף ואני ממשיכה לשתוק, מחכה שהסרטון יפעל. התחמקתי, אבל אחרי שנצא מכאן מנצחים והלחץ ירד מחזי, אדבר איתו.