רגשות מעוותים

היילי: 25

"למה הגנת עליי?״ אני שואלת שוב כשאני רואה שהוא לא מתכוון לענות לי. ״אמרתי לך, מהפעם הראשונה לא סבלתי את הבחור.״ אני רוטנת למשמע תשובתו. אני לא יודעת מה אני רוצה לשמוע ממנו אבל אני רואה מכאן את השקר נוטף ממנו כמו זיעה קרה. ״לא. אני מתכוונת למה עכשיו? הוא בהה בי מוקדם יותר היום וגם בפעם שעברה שהיינו פה. הוא בהה בי תמיד כמו סוטה ולא פעלת באף אחת מהפעמים, אבל עכשיו פעלת, למה?״ שאלתי שוב, מבהירה שהוא לא יכול להתחמק מזה, לא הפעם לפחות. הוא שותק, לא מדבר. אני מרימה את מבטי אליו רק כדי לגלות שעיניו לא מביטות בי כלל, אלא יורדות בשיא חוצפתו אל שפתיי. לאחר בהייה ממושכת עיניו סוף כל סוף מוצאות את עיניי ומה שאני רואה שם זה מעט שנאה ויותר... תשוקה? כמיהה? אני בולעת רוק, זה מהרהר אותי. ליבי פועם בפראות כאשר הוא מתקדם לעברי והשכמות שלי פוגעות בקיר הקר. אני מרגישה את קורו על ידי החשופות אבל נהנית מהתחושה הקרה שעוטפת אותי, מרעננת אותי, מחזירה אותי למה שקרה לפני כמה דקות בלבד, שוכחת שהוא עדיין מולי. כשדין נכנס למכונית כדי להתחיל את התחרות, רוני תפס בידי וניסה לפתות אותי. במילים אחרות הוא ניסה לנשק אותי בכוח ולמרות שלא רציתי הוא המשיך לנסות ותפס אותי בכל הכוח אבל לא נשארתי חייבת ובעטתי לעבר אזור מפשעתו והוא מיד הלך עצבני כמו נמושה. פחדתי באותו רגע, מעולם לא ניסו לנשק אותי בכוח. בנים ניסו לשכנע אותי לנשק אותם ואפילו יותר מזה, אבל לבסוף הלכו בהבנה ולא גרמו לי לאי נוחות לא רצויה. אבל הוא, עם רוני הרגשתי אי נוחות ופשוט רצון להסתלק מהמקום. אני מביטה בעיניו של דין, עיני ירוק-דבש שגורמות לי עם הזמן להיעצר במקומי. מוקדם יותר היום היה ביני לבין דין פיצוץ. הרגשתי שאנחנו נמשכים אחד לשני כמו מגנטים שלא מצליחים להשתחרר זנ מזה. זה הפחיד אותי, נורא. אבל בכל זאת רציתי את הקרבה הזאת, אני עדיין רוצה. לא ידעתי מה קורה, ואני עדיין לא יודעת. הכל כל כך מעוות ומבולבל. ככל שאני מבלה יותר צמוד עם דין, אני מרגישה את השנאה פוחתת, מה שאני לא רוצה שיקרה, לא עכשיו ולא בעתיד. זה פשוט לא מסתדר לי, השנאה והטינה הייתה טמונה בנו מעל לארבע שנים מזוינות ופתאום, באמצע החיים היא משתנה? אני לא רוצה שזה יקרה, זה מבעית אותי, אם להיות כנה. דין הפסיד במרוץ ועכשיו יש לו הזדמנות נוספת להשיג את הכסף, אבל ההזדמנות הזאת תלויה אך ורק בי. אני מניחה שרוני בחר בי בגלל האגו שלו ובגלל שאני אישה. לפעמים ידע גובר על ניסיון, אבל אני לא בטוחה בזה עכשיו. אני אשתדל לעשות את הכי טוב שלי אבל יש דבר אחד שמפריע לתחרות הזאת להתקיים - דין הגיע במכונית יחד עם מייקל ומיד הבנתי שקרה משהו בדרך והמכונית של אבא נהרסה. ועכשיו, הבעיה העיקרית היא שאין לנו מכונית ואפילו אם ניקח מכונית מאחד המתחרים ואם רוני יזכה לבסוף, אנחנו נחשבים כמתים. השקר יצא לחופשי והוא לא יהסס עד שהוא יפגע באחד מאיתנו, אפילו בשנינו ובגלל זה אני צריכה לתת את כולי ולנצח בכל מחיר. מבטו של דין לא מש מעיניי כאשר התשוקה עדיין שם ואני מחליטה לעשות משהו טיפשי. עיניי מתנתקות מעיניו אל שפתיו, שפתיים שפתאום יש בי רצון עז כל כך להצמיד לשלי. פאק, בחיים לא הרגשתי תחושה כזאת, במיוחד לא איתו. אבל אז מחשבה צצה במוחי... מה אם נתנשק ולאחר מכן נחזור לשגרה, לשנאה הרגילה שלנו מבלי המשיכה בינינו? אני מרגישה שזה רעיון מעולה! רק שעכשיו הוא פותח את פיו הגדול ומילותיו מעקצצות אותי, מעלות בי כעס על אף כל הלהט שאני מרגישה כאשר הוא קרוב אליי, סוגר אותי בעזרת גופו.