רגשות מעוותים

דין: 28

אני מנתק את השיחה עם היילי ועונה לאלי ואיידן כבקשתה. אני לא יודע למה, אבל לאט לאט, ככל שהזמן עובר אני מרגיש שאעשה הכל בשבילה. אם היא רק תבקש משהו, אגיש לה אותו על מגש של כסף. אני מתיישב על הכיסא, בחוסר חשק, בחדר של ההורים שלי, חושב על הכל, בייחוד על השיחה איתה. טום בדיוק נכנס לחדר ואומר, ״מצאת משהו?״ אני מניד בראשי לשלילה. לעזאזל, אם הייתי מוצא הייתי ככל הנראה הולך ישירות לתחנת המשטרה המזוינת. היום, טום ואני הגענו למוסך בקצה השני של העיר כדי למכור את הרכב וברגע שטום הציע הצעת מחיר גבוהה מהרגיל לרכב, הם פוצצו אותי במכות וזו הסיבה היחידה שבגללה לא הגעתי למשחק הערב. אני מרגיש מועקה בלב כי אף פעם לא פספסתי שום משחק, פוטבול זה האהבה שלי בחיים האלה ועכשיו אני עושה בדיוק את מה שאבא שלי אמר לי לא לעשות - לתקוע את הראש בתוך כל הבלגן הזה, בו. אבל זה חזק ממני, אני חייב לשחרר את אבי גם אם הוא לא רוצה בכך וממשיך להתעקש על להגן על אנשים. בנוסף לכך, אני מרגיש חרא של חבר מכיוון שלא עניתי להודעות של איידן ואלי אבל בזכות היילי, מייד לאחר שניתקתי את השיחה, כתבתי לשניהם שהכל בסדר ושהם לא צריכים לדאוג לי. מה שהרגיש לי הכי מוזר זה שעניתי דווקא להיילי ולא לאף אחד מהם ומה שהיה עוד יותר מוזר זה שציפיתי לשיחה הזאת. ציפיתי לשמוע את קולה המתוק כשהיא מקניטה אותי או שולחת אליי חיוך משועשע כשהיא משאירה אותי ללא מילים. אני רוצה אותה, לעזאזל. אני מרגיש שמדי יום הרגשות שהיו טמונים בי כמו ברזל בליבי לפני ארבע שנים, לפני שהשנאה התפשטה בגופנו, חוזרת אליי על ארבע. אני מרגיש את ליבי מתמלא באושר רק מזה שהיא מסתכלת עליי. אני רוצה שנהיה יותר.

אימא שלי התקשרה אליי אתמול, אמרה שהיא מצטערת על הכל אבל ברגע שאמרתי לה שתחזור, היא אמרה שאין אפשרות כזאת עכשיו, לא כשהם כל כך קרובים. לא הבנתי, ואני עדיין לא מבין על מה היא לעזאזל מדברת. בנוסף לכך, מאז שהיא התחילה לשתות, אני התחלתי לא להבין אותה בכלל. טום אומר לי לתת לה זמן אבל אני לא יודע אם זה קשור בכלל לזמן מזוין. למרות הכל, מגיע לה נקודת בונוס כי היא עזרה לנו ואמרה שאבא מחביא את הצילומים מלפני שמונה-עשרה שנה בחדר. היא טענה שאבא אמר לה שיש בחדר משהו חשוב אבל לא אמר מה. הכל לא נשמע לי הגיוני אבל מהצהריים, כשחזרנו עם הכסף של הרכב אנחנו בחיפושים אחר דיסק-און-קי קטן שמשגע את שנינו. זה כמו משחק כדורגל - כל השחקנים רצים אחר כדור רק כדי לנצח את הקבוצה היריבה. כך אני מרגיש - אני במרדף אחר אנשים שאיני מכיר כלל רק כדי שאבי יצא בריא ושלם מהמשטרה ולא יכנס לכלא. ״תחפש שוב,״ טום אומר ומתחיל לחפש שוב בכל החדר בעצבים. ״עברנו על כל החדר כמה פעמים, תפסיק. לא נצליח להציל את אבא.״

״קדימה, דין. זה אבא שלך, אל תוותר עליו. לא עכשיו.״ אני נאנח. מילותיו נותנות לי כוח להמשיך לחפש ולא לוותר. אני פותח שוב את המגירות, בודק מתחת למיטה, בארון, מתחת למצעים אבל שום דבר. כלום. ״איפה הוא החביא את זה, לעזאזל.״ אני ממלמל ונשען על הקיר ליד התמונה של אימי ואבי יחד.