~ויטוריו~
לאונרדו מביט בי ונראה שיש לו הרבה לומר. הוא מתרווח על הספה מולי ״יש עדכון מהקרטל המקסיקני.״ אומר.
אני מביט בו וממתין שיאשר את בקשתי מהם. הוא מביט במבטי התוהה. ״אל תדאג פליקס אישר, הם יאבטחו את הסחורות ברגע שהסחורות יחצו לאזור שלהם. במקסיקו.״
אני מהנהן בהקלה, ״אהיה חייב לו על כך טובה.״ אני מניח את ידי על סנטרי חושב.
״ולגבי ניו יורק, סלבטורה אמר שדריו יטפל בבוגד.״ לאונרדו מוסיף.
אני מהנהן שוב, ״אני יודע הוא עדכן אותי בזה.״ אני אומר.
לאונרדו מצר את עיניו, ״אז בגלל זה אתה נראה ככה?״
אני מעלה חיוך על שפתיי ומביט בו. ״איך אני נראה לאונרדו?״
״עצבני, חם.״ הוא מרים גבה ובוחן אותי במבטו.
״אתה יודע שהייתי רוצה לטפל בבוגד בעצמי.״ אני מודה.
״אבל אני מכבד את דריו, התקיפה קרתה בשטח שלו והבוגד הוא אחד מאנשיו לכן זו זכותו.״
לאונרדו מהנהן, ״בדיוק. אני מבין למה אתה כועס אבל זה העסק של דריו עכשיו, כדאי שאנחנו נתעסק עם הבלגן של הסחורות כרגע.״
אני מהנהן, ״נטפל בזה ונצמיד לשיירת המשאיות ליווי.״
״באזורנו אדאג לכך שיהיה ליווי מאובטח ובניו יורק אדבר עם דריו שיאבטח את המשאיות באזור שלו.״ לאונרדו אומר.
אני עוצם את עיניי מניח את ידי על גשר אפי, מבין באיזה מצב אנחנו נמצאים. ״צריך למצוא אותם ולסיים עם זה לאונרדו. הם פוגעים לנו בסחורות ובכסף.״ אני מבהיר והוא מהנהן.
״וכמובן שיש אזכור בנוגע ללוסיונה.״ הוא מוסיף וגורם לי לנעוץ בו עיניים.
אני מיישר אליו את עיניי. ״הם לא יגעו בה.״ אני מבהיר.
״כמובן שלא ויטו אבל עדיין זה מטריד, אולי היינו צריכים להקשיב לאלסיו הפזיז. הרי הוא דרש שנהרוג את כל הבראטווה המזויינת, עכשיו אני קצת מתחרט.״
אני נושף, ״אל תזכיר אותו אני מתחיל להתעצבן.״
הוא מגחך. ״יש כמה בחורים שמנסים למצוא עקבות, שלחתי אנשים גם לרוסיה.״
״מצידי נפלוש שוב לאחת האחוזות ונסיים אותם בדיוק כמו שסיימנו את ליאוניד וולקוב.״ אני אומר.
אך הוא מרים את ידיו ומחייך שמביט בדלת הבית.
״אתה רוצה להסביר לי למה לעזאזל לוסיונה יצאה להיפגש עם ססיליה?״ תוהה.
אני מרים גבה, ״היית צריך לראות איך היא הגיעה לכאן אתמול בלילה.״ אני נושף. ״משום מה נראה שלוסיונה מחבבת את ססיליה.״ אני מתמלא הקלה.
אבל לאונרדו מזיז את ראשו מצד לצד.
״רגע ססיליה הגיע לכאן בלילה? אחרי שראית אותה בקזינו?״
אני מהנהן והוא מעוות את פניו. ״איך אפשר לחבב את הבחורה הזו?״ שואל.
״אתה מגזים.״ אני אומר אך הוא מסמן בידיו.
״רק שהן לא יתחברו זה יהיה אסון בשבילך.״ מצביע עלי.
אני מגחך, ״למה אתה כל כך מודאג? ססיליה רק חברה קרובה אני אפילו בעד שתהיה ללוסי חברה.״
״אני לא יודע מה אני חושב על ססיליה.״ הוא מבהיר וזוקף את גבו. ״בכל מקרה כמה זמן היא מתכוונת להישאר כאן?״ הוא שואל.
״היא דיברה על משהו כמו שבועיים.״ אני אומר נועץ בו מבט.
״ואז היא תחזור חזרה לאיטליה?״ הוא חוקר מעט יותר מדי לגביה.
אני מהנהן ובוחן את תגובותיו. לאונרדו תמיד הראה עניין בססיליה אבל לא עשה שום צעד. אני מניח שהוא גם לא יעשה. אולי זו רק סקרנות. בתור בת של פוליטיקאי בכיר ססיליה אפילו לא מסתכלת לעברו.
אני מסתכל על השעון בידי, ״כדאי שנצא אני לא רוצה שלוסיונה תחכה לי.״ אני עומד והוא מהנהן.
YOU ARE READING
להבות של שלג
Romanceהספר הראשון בסדרת הלהבות כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים. תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפי...
