אהבה קצרה

פרק מס' 3

"מה את עושה?" מור שואלת בהלם, ומושכת את ידי. "תתני לי להנות מור, תעזבי אותי" אני מושכת את ידי ממני, וכמו שיכורה אמיתית מפלסת את דרכי, נאבקת לא ליפול, בחיוך מפתה לעבר אותו בחור שרקדתי איתו קודם. הוא מושך אותי, החיוך הממזרי שלו גרם לי להפסיק לבהות בעידן האידיוט שהסתכל עליי במספר הבעות שונות, כולן כועסות. אלון כנראה התייאש ממני, הוא היה עסוק עם אותה הבחורה שצד ללילה הזה. 'מסכנה שלא יודעת לאן היא נכנסה' חשבתי לעצמי בראש. עוד אחת שנכנסת אל הרשת של אלון, הוא יקח את מה שירצה והיא תישאר חסרת אונים. אותו הדבר עם עידן. שניהם תמיד היו צמד חמד. הבחור המושך ששמו שי מושיט אליי את ידו, מושך אותי אליו בחיוך גדול ועיניים נוצצות, ותוך כדי שאוחז במותניי על מנת שלא אפול, סוחף אותי לרקוד איתו בהתאם למוזיקה. רעות החלה לרקוד עם חבר שלו על ידי והייתה נראת בעננים. רק הדר ומור עמדו בצד בעייפות, משגיחות עלינו שלא נעשה שטויות.

נפלאות האלכוהול, נהנתי מאוד, שכחתי את כל הצרות שלי בלילה הזה. הנחתי את הידיים שלי על החזה המוצק של שי, לא ידעתי עד כמה רחוק אני רוצה ללכת. אף פעם לא הלכתי רחוק במועדונים. אהבתי לפלרטט ויכולתי לשחק משחקים של נגיעות ונשיקות, אבל לשכב עם מישהו אקראי שאני לא מכירה, זאת לא אני. הוא חיבק אותי והשעין אותי על החזה שלו, כשיד אחת מלטפת את גבי התחתון והיד שנייה את שיערי הארוך. היה לו ריח גברי נעים, שחדר לאפי למרות הריח המחניק שהיה במועדון. אהבתי את המגע שלו, הייתי זקוקה למגע כזה היום. "את רוצה ללכת לשבת קצת?" הוא שואל כשרוכן לאוזני. ההתחשבות שלו גרמה לי לחייך. "כן, אני אשב קצת. תודה" אני מחייכת אליו כשעיניי עייפות ורגליי בקושי הולכות על העקבים. הוא מוביל אותי כשיד אחת שלו אוחזת בידי והשנייה עוטפת את המותן שלי, לעבר הבר. לא היה זכר לאלון ועידן, שניהם נעלמו כלא היו עם הבחורות שלהם. אחרי כמה רגעים מור והדר הצטרפו אליי. שי הלך לשירותים ואני נשענתי על הכתף של הדר. "מה נראה לך שאת עושה גברת?" היא שואלת בצחקוק. "אני? מה אני עושה?" אני מחייכת בעיניים משועשעות. אני יודעת בדיוק מה אני עושה, וחברות שלי יודעת אפילו יותר טוב ממני. "אל תעשי שטויות שתתחרטי עליהן" היא נוזפת בי אבל בחיוך ונותנת לי מכה קטנה על הכתף, אני פורצת בצחוק ונשענת עלייה בחזרה. "מה הוא רצה?" היא שואלת בחשדנות, אחרי כמה רגעים. "מי?" אני לא מבינה למי היא מתכוונת. "מה מי? עידן" היא עונה ואני מגלגלת את עיניי למשמע שמו. "מה הוא רצה? לא יודעת. בטח לזיין. סביר להניח שזה מה שהוא עושה עכשיו" התחלחלתי מזה, זה הגעיל אותי רק המחשבה עליו ועל הבחורה שהייתה איתו קודם. הדר צחקה והסתכלה עליי בבחינה. "אל תסתכלי עליי ככה" אני מבקשת ממנה. "למה? חשבתי שהוא כבר לא מעניין אותך" היא ממשיכה להביט בי בעיניה הכהות שהיו מכווצות בחשדנות. "הוא לא מעניין אותי!" אני צועקת, ובכך סוגרת את הנושא. ביני ובין שי לא קרה שום דבר הלילה. מלבד נגיעות וכמה נשיקות לא הרחקתי לכת, ואני בטוחה שמחר בבוקר כשאתעורר אני מאוד אשמח על זה. החלפנו טלפונים, אולי יצא מזה משהו בעתיד, הרחוק, מאוד. אנחנו יוצאות מהמועדון כשכל אחת מאיתנו גוררת את השנייה. "אני גמורה" אני ממלמלת. אני מוציאה את הטלפון שלי ומגלה כמות נאה של שיחות שלא נענו והודעות שלא כל כך עניינו אותי. הרוב היו מאמא, מאלון ומעידן, ועוד שיחה אחת מדור שכנראה היה מודאג. התיישבנו על חומת בטון נמוכה וחיכינו שהמוניות יתפנו בשבילנו. "אני נשבעת שאני מוכנה ללכת לישון פה.." רעות נמרחה על מור, וגרמה לנו לפרוץ בצחוק. הטלפון שלי צלצל, ושמו של אלון התנוסס על הצג. "שיעזוב אותי בשקט כבר.." אני נאנחתי בקול, בוהה במסך ולא עונה. אני מדליקה לעצמי סיגריה ועוצמת את עיניי. אני עדיין מסוחררת. הקור עורר אותי מעט, אך לא באופן מלא. אני עדיין מעורפלת מהשתייה, עדיין לא מודעת למה שקורה לי, עובדה שאני לא מרגישה לגמרי על הפנים. "למה את מסננת?" קול מוכר מבהיל אותי, גורם לי לפקוח את עיניי ולגלות את אלון עומד מולי עצבני. "הבהלת אותי מפגר" אני צועקת עליו. "אני לא מסננת.. אני פשוט לא עונה" אני מוסיפה, תוך כדי פיהוק. "מה ההבדל!?" רעות ממלמלת ונועצת בי את עיניי. "תחזרי לישון" אני נעמדת כועסת מושיטה כלפייה אצבע והיא בתגובה מחייכת ועוצמת את עיניה בחזרה. "מה אתה רוצה?" אני שואלת אותו בחוסר סבלנות בולט לעין. עיניו הירוקות נראות כועסות ומודאגות כאחד. אני מתיישבת בחזרה על החומה, מרגישה כמו ילדה קטנה שאח שלה הגדול הגיע כדי לנזוף בה. "שירה, אני נשבע שאין לי כוח למשחקים שלך! את משגעת אותי" הוא צועק עליי. ידעתי שזה יגיע. "גם לי אין כוח למשחקים שלך. סיכמנו כבר משהו. תמשיך בחיים שלך, אני אמשיך בחיים שלי. אתה לא צריך לדאוג לי, אני בסדר גמור! אני יכולה לדאוג לעצמי מעולה, כי אף אחד אחר לא עושה את זה בשבילי. הכל טוב 'אחי'" אני מרימה את קולי. מה הוא רוצה?! הוא זה שהטיח בפני מילים שאי אפשר להחזיר בחזרה. שלא ידאג לי, הסרתי ממנו את האחריות של האח הגדול והמגונן. מלבד קשר דם שמאחד בינינו אין יותר יחסים של אח ואחות, או חברים טובים כפי שהיינו פעם. אותו הדבר מבחינת ההורים שלי. אי אפשר אפילו לקרוא להם 'הורים'. אמא שתמיד דואגת רק לעצמה, ולבן הקטן שלה, שכבר אגב ממש לא קטן ואבא שנשאר אדיש לכל דבר, מלבד העבודה שלו. היום אני כבר ילדה גדולה ואני פחות צריכה אותם, איפה הם היו כשהייתי צריכה אותם באמת?! היה לי את אלון, ובגלל אמא גם את אלון כבר אין לי. נשארתי לבד. לגמרי לבד. "תחזרי הביתה שירה.. אל תעשי לי את זה" הוא רוכן מולי ואחז בפניי ברכות. "בבקשה.." הוא מתחנן. "אני לא עושה לך כלום. אל תשחק אותה שאכפת לך! בטח אמא אוכלת לך את הראש.." אני אומרת מלאת ארס. הוא ממשיך להביט בי באותו המבט, עיניו הירוקות מבלבלות אותי לרגע, אבל אני לא נופלת. "אלון, אני לא חוזרת הביתה! נקודה, סוף פסוק, מה שתרצה" הקול שלי דועך לשקט יותר. "הם ממררים לי את החיים, במיוחד אמא שלך! אני לא רוצה למצוא את עצמי בבית משוגעים בעוד שנה" הדמעות מתפרצות מעיניי. אני לא מצליחה לשלוט בדמעות הארורות. "לא אכפת לה, היא כל יום הורגת אותי עוד קצת.. נמאס לי מזה!" התחלתי לצעוק והדר לחצה את ידי חזק, נותנת לי להרגיש שהיא פה איתי. "תפסיקי לבכות.."הוא אומר בקול שקט ומנגב את הדמעות מעיניי. "זה סתם בראש שלך, אמא ואבא אוהבים אותך. גם אני אוהב אותך" הוא מחבק אותי אליו, חזק. "אלון, אל תגיד מילים שנינו יודעים שאתה לא מאמין בהם" הוא נאנח בתגובה. "תכבי את הסיגריה הזאת כבר, אני שונא שאת מעשנת" הוא אומר בכעס גלוי. "גם אתה מעשן.." אני אומרת בלגלוג. "אני אחיך הגדול" הוא מחזיר לי באותה נימה. "טוב, אני לא מכבה את הסיגריה ואני לא מפסיקה לעשן. יש לך עוד בקשות ללילה הזה? או שסיימנו?" אני נעמדת, הדמעות שלי כבר מזמן הופסקו. "לא אין לי עוד בקשות. את מייאשת אותי, אין לי כוחות אלייך" הוא מחזיר לי באותה הנימה, ומסתובב ללכת. "איפה את ישנה?" הוא שואל אחרי כמה רגעים ומסתובב בחזרה. "אצל הדר, בשבוע הבא אני הולכת לחפש לי דירה" לא רציתי לגלות לו, אבל אני לא יכולה. זה אלון. "טוב. כשאני מתקשר אלייך תעשי לי טובה אל תסנני אותי בסדר? אני לא רוצה לדאוג לך" הוא מבקש יפה, לא יכולתי לענות לו בצורה מגעילה. "טוב, בסדר" אני עונה לבסוף ומתיישבת בחזרה, מוציאה עוד סיגריה. "לילה טוב בנות" הוא מחייך אל החברות שלי ואז אליי, חיוך של אלון. חייכתי אליו חיוך קטן בחזרה. הוא מסתכל על הסיגריה שהוצאתי ועוד לא הדלקתי, ומטלטל את ראשו. "את תהרגי אותי יום אחד" הוא מסנן לעברי והולך. לא יכולנו שלא לפרוץ בצחוק. "אני כ"כ אוהבת את אח שלך" רעות מסתכלת עליי בעיניים שהיא מתאמצת להשאיר פקוחות. "בהצלחה, את מוזמנת לנסות לצאת איתו. נראה אם תגידי את זה אח"כ" אני אומרת ברצינות, מדליקה את הסיגריה ומביטה באלון, שכבר הספיק להתרחק.

אלון

אני משתגע ממנה לפעמים. איך היא בכלל יכולה לחשוב על זה שאני לא אוהב אותה? היא הרי אחותי הקטנה. היא הלב שלי, את החיים שלי אני אתן למענה. המילים שלה כמו תמיד מצליחות לצבוט אותי, היא יודעת בדיוק לאן לכוון עם המילים שלה - היישר ללב. זה כשרון מולד אצלה. "מה אחי? לא עזר?" עידן שואל בעייפות, מעשן את הסיגריה שלו לאט ונשען על הקיר. אני לא מאמין עדיין שהצלחנו להיפטר מהבחורות שעידן הביא מאיזה שהוא חור. הן נדבקו יותר מדיי, אני שונא את זה. "בטח עזר" אני עונה לו בציניות. "זאת שירה גבר, נראה לך שמה שאני אגיד לה יעזור?" אני כמעט צוחק מייאוש. אני לא אוהב את זה שהיא עזבה את הבית. עכשיו אני אדאג לה פי מאה. "אתה רוצה שאני אדבר איתה אולי?" הוא שואל אותי בהיסוס. אני פורץ בצחוק גדול ועידן מצטרף אליי. "אני עדיין מסטול אחי, סליחה.." הוא עדיין צוחק, ומשתעל קלות. "אני כמובן הבן אדם האחרון שהיא תקשיב לו" הוא אומר בהרהור.