אהבה קצרה

פרק מס' 7

כשאני מתעוררת בבוקר מקרני השמש החזקות, הידיים של עידן עליי - עוטפים את גופי ומחממים אותי. הרגליים שלנו מסורבלות אחת בשנייה ואני לא מצליחה להתנתק ממנו, ואולי גם לא רוצה. אני מביטה על פניו היפות והשלוות, שנראות עכשיו אפילו צעירות יותר. כ"כ התאפקתי שלא לנשק אותו אמש. חרפנה אותי הידיעה שאני כ"כ קרובה אליו, אבל לא יכולה לקבל ממנו את מה שאני רוצה, ובלילה החשק והחרמנות שלי שברה את כל השיאים. דיברנו ודיברנו, ולבסוף נרדמנו. אם אלון ראה אותנו ישנים ככה, אני לא יודעת מה עבר בראשו, והייתי מוכנה לשלם בשביל לדעת! אחרי מחשבות רבות, הגעתי למסקנה שהוא כנראה אפילו לא התייחס לזה. עידן הוא תמיד הרי כמו 'אח גדול' בשבילי. עיניו של עידן החלו להיפתח לסירוגין, קוטעות לחלוטין את כל המחשבות שהתרוצצו להן במוחי. "בוקר טוב.." הוא ממלמל בחצי עיניים פקוחות ומהדק את אחיזתו עליי, נצמד קרוב יותר וקובר את פניו בצווארי. "בוקר" אני כמעט משותקת. קשה לי עם המגע שלו. אני מרגישה שבכל פעם שהוא נוגע בי אני עוצרת אני משתנקת.. והוא יודע את זה. זה נכון שיש לי פה גדול, ושאני יכולה להגיד לו מה שמתחשק לי מבלי לרסן את עצמי. אבל בשנייה שהוא מעביר את המגע שלו על עורי אני משתתקת. זה לחלוטין הנשק שלו כלפיי! קול מוכר ממלא את אוזניי, מגיע ישירות מהסלון. "פאק, מה היא עושה פה?" אני קוראת בהלם ומתרוממת מהמיטה בבת אחת, משאירה את עידן לשקוע למיטה. "מי?" הוא שואל בחוסר הבנה, משפשף את עיניו. הוא מתבונן בעיניי ואז יורד לגופי. אני מעיפה מבט על גופי - החולצה שלי מורמת מעלה וחושפת את הבטן והתחתונים שמככבים אצלי כרגע, החזה עומד זקור ואפשר לראות את הפטמות מבעד לחולצה של אלון. ובטח גם השיער שלי פרוע כמו אחרי סקס, עם השינה הטובה שישנתי. אני מכסה את פניי במבוכה. "על מה נראה לך שאתה מסתכל?" אני מרימה גבה לאחר שאני רואה שהוא עדיין בשלבי הבחינה, רק שעכשיו הוא בהעמקה. עיניו עוברות באופן אוטומטי לעיניי. "חוצפנית קטנה" הוא מצקצק בחיוך ולאחר מכן מתמתח. "מה אמא שלך עושה פה?" הוא שואל כשקולה מתגבר. לפתע הדלת נפתחת והיא עומדת בפתח. אני מושכת את החולצה שלי למטה ומתכסה בשמיכה של עידן עד הצוואר. היד של עידן עוברת לאחוז בידי מתחת לשמיכה. "מה את עושה פה?" אני שואלת בגסות. "היי חמוד שלי" היא קוראת לעבר עידן, כאילו שהיא לא נכנסה הרגע אל החדר שלו מבלי לדפוק בדלת. היא מעבירה את מבטה אליי, והוא שורף. "החלטת להתעלק עכשיו על שניהם?" היא שואלת בכעס. "אף פעם לא התעלקתי על אף אחד, ואני לא מתכוונת לעשות את זה עכשיו. מה את רוצה?" אני שואלת בחוסר סבלנות. באיזו זכות היא באה ונכנסת ככה אל החדר של עידן, מילא זו הייתי רק אני פה.. מה היא חושבת לעצמה בכלל?! אלון מגיח ונעמד על יד אמא, מנסה להרגיע אותה ולמשוך אותה משם. היא כמובן לא זזה. "אמא תפסיקי, אני הצעתי לה לבוא להישאר פה. זו בחירה שלי, אל תתערבי" הוא מנסה לדבר בקול מאופק ורגוע כמו שהוא תמיד עושה איתה, אבל זה לא כ"כ הולך לו הפעם. "תעזוב אלון, תן לה לחשוב מה שהיא רוצה. 'מתעלקת' - עוד מילה חדשה מהלקסיקון הרחב שלה כלפיי" אני צוחקת בציניות מוחלטת. אישה משוגעת! "תגידי לי, את שומעת את עצמך? ממתי אני מתעלקת על אנשים? אמא תניחי לי כבר לנפשי ותסגרי את הדלת" אני כבר לא מצליחה לשלוט בעצמי, וצורחת עלייה. זהו, ללא ספק נהרס לי היום בגללה! "תזהר ממנה עידן, אתה לא באמת מכיר אותה. וגם אתה אלון. הפנים היפות שלה יותר מדי מסנוורות" היא מצליחה לפגוע בנקודה רגישה אצלי, וסכר הדמעות נפתח. הן זולגות במורד לחיי במהירות, למרות שאני מנסה להחזיק בהן קצת אני לא מצליחה. אני לא רוצה שיראו אותי בוכה, אני משתחררת מידו של עידן שעדיין אחזה בי ומתהפכת לצד השני, מכסה את פניי בשמיכה. "את מכשפה, לא אמא!" אני צועקת אלייה. אני שומעת אותה ואת אלון מתרחקים מהחדר, אלון כועס עלייה מאוד. עידן מרים את השמיכה מעליי ומסובב אותי אליו. "דיי, אל" אני מבקשת ממנו. הדבר האחרון שאני רוצה זה את הרחמים שלו, או שיראה אותי במצב של חולשה ואז ינסה להשתמש בזה נגדי. "מאמי, דיי.." הוא מבקש בקול מיוסר. "אני שונאת אותה עידן, ש ו נ א ת. אתה מבין עכשיו למה? אין לה גבולות. תהיה בטוח שזאת לא ההשפלה הכי גדולה שלה. זה כלום לעומת מה שהיא עושה לי בדרך כלל" אני ממשיכה למרר בבכי וקוברת בכל פעם את פניי עוד קצת, מנסה להשתיק את קול הבכי. עידן לא זז ממני, הוא מלטף את גבי ומנסה לנחם. לא הולך לו מי יודע מה.