אהבה קצרה

פרק מס' 5

"שירה" גל מחייך ועוטף אותי לחיבוק חם, מקבל את פניי בעוד ספיר לא מחכה אפילו שנייה אחת ומסתערת על עידן. "הילולי" אני קוראת אל הילה בעוד היא מוחצת אותי בחיבוק ענק. הילה בלונדינית בעלת שיער גלי מתולתל ארוך, עיניים כחולות ירוקות, גבוהה ובעלת גוף שמלא במקומות הנכונים, כמוני. "איזה כייף לראות אותך, התגעגעתי" היא מחייכת אליי, ובוחנת אותי מכף רגל ועד ראש. "מדהימה" היא מוסיפה ומסתכלת על אלון בחיוך. "תודה" אני מודה לה ופונה להסתכל על ספיר שלא הרפתה מעידן לשנייה ואחזה בו כאילו שהוא עומד לברוח. היא מנופפת לי עם היד, כשעל פנייה חיוך מזויף. "היי ספיר" אני מנופפת לה בידי בחזרה והולכת להתיישב על הספה. שוב משחק המבטים ביני ובין עידן, הוא נועץ בי עיניים ואני מחזירה לו. מה הוא רוצה שאעשה? שאנשק אותה ואחבק אותה כשזה ממש לא מה שאני רוצה לעשות? אני שונאת אותה. אני פשוט מתנהגת בנחמדות ולא רוצה להרוס. היחסים בין ספיר לעידן הם פעם חמים ופעם קרים, כבר שנים. היא מאוהבת בו קשות, בקשר אליו אני לא יודעת מה הוא באמת מרגיש אליה, כנראה שהוא לא מאוהב בה כמו שהיא בו אם הוא מרשה לעצמו לשכב בכל פעם עם מישהי אחרת. "אז מה קורה איתך?" גל מתיישב לידי ומניח את ידו על הכתף שלי. "בסדר, לא משהו חדש. חוץ מזה שעפתי מהבית" אני אומרת כבדרך אגב והוא פוקח את עיניו לרווחה. "רבת עם אמא?" הוא שואל בעיניים מבינות. "כמו תמיד, אבל דיי כבר נמאס לי והרגשתי שאם אני אשאר אני אשתגע" אני מנסה להסביר את עצמי. גל ועידן גדלו איתי ועם אלון, הם מכירים את ההורים שלי יותר מדי טוב, לכן אני לא צריכה אפילו לספר. "אז מה, איפה את גרה עכשיו?" הוא מתעניין. תוך כדי השיחה עידן וספיר התיישבו והאזינו לנו בעוד אלון והילה הלכו אל המטבח. "בינתיים אני ישנה אצל חברה, וביום ראשון אני אתחיל לחפש דירה" אני אומרת תוך כדי שאני אוספת את השיער שלי ברישול. "הצענו לה לבוא לגור פה איתנו, אבל היא עקשנית כמו תמיד" עידן אומר, ממשיך להסתכל עליי מבלי למצמץ. הוא עלה עליי, הוא יודע שאני לא באמת אחשוב על ההצעה שלהם כי כבר החלטתי. "מה?! למה שתגור איתכם?!" ספיר שואלת בהתפרצות, בשיא החוצפה, כאילו שזו הדירה שלה. "למה שלא תגור איתנו?" עידן מסתכל עליה בכעס ומצליח להשתיק אותה. "אם תרצי אני אתן לך מספר טלפון של חברה שיכולה לעזור לך בעניין הדירות להשכרה" היא משנה את הנימה ואומרת בחיוך, 'כאילו' מנסה לעזור. היא לא הפסיקה לשחק בשיער החום חלק קרשים שלה, שהגיע לה עד החזה והתבוננה בעידן בתאווה בעיניים החומות החצופות שלה. מנסה לפתות אותו. הוא החזיר לה את החיוך הכובש שלו. זה גרם לכל הדם שלי לעלות למעלה, רתחתי מזעם, לא יודעת אפילו למה. גילגלתי את עיניי וקמתי לראות מה קורה במטבח. "תרגעי, מתיישבים" אלון צוחק כשרואה את מבטי המורעב. "כבר חשבתי שלעולם לא נגיע לזה" אני אומרת בהקלה ושניהם פורצים בצחוק. 

אני והילה הוצאנו את האוכל והנחנו בשולחן שהיה בפינת האוכל, שהיה ערוך כבר על ידי. התיישבתי על יד עידן בחוסר ברירה, כשמצידו השני יושבת ספיר. גל, אלון והילה ישבו ממולנו. במהלך הארוחה הטלפון שלי צלצל, הצצתי וראיתי שדור הוא זה מתקשר. "אל תעני לו בזמן האוכל" עידן מעיר לי כשהציץ במסך שלי. "גם לא התכוונתי, מבלי שתגיד משהו" אני נשפתי בכעס. הוא תמיד חייב להגיד משהו, להעיר ולעורר בי כעס. במהלך כל הארוחה הם דיברו על כל מיני דברים שלא כ"כ עניינו אותי. עניתי מדי פעם לשאלות ששאלו אותי, אבל מעבר לזה לא שיתפתי פעולה. בכל פעם שספיר פתחה את הפה שלה, רציתי לסגור את האוזניים חזק כדי שלא אשמע אותה. "אז אנחנו יוצאים?" ספיר שואלת ואני לוגמת באיטיות מכוס היין שלי. הלוואי והייתי משתכרת כהוגן כדי שלא אתייחס בכלל לכמות השטויות שהיא מדברת במהלך כל הערב. "כן למה לא?" הילה קופצת על ההזדמנות. "את יוצאת?" אלון שואל, מתעניין. "כן" אני עונה קצרות. "ברור שהיא תצא, לא חשבת שהיא התלבשה ככה בשבילנו" הילה צוחקת. "רוצה לבוא לשבת איתנו קצת?" אלון ממשיך לשאול. "לא, כבר קבעתי עם הבנות. אבל תודה" אני מחייכת אליו. "את תתקררי אם תצאי ככה, לא יכולת ללבוש משהו ארוך יותר?" עידן שואל ומעיף מבט על ירכיי שהיו חשופות כשהחצאית עלתה מעט מעלה. "לא אבא, לא יכולתי. מצטערת" אני מגלגלת את עיניי וכולם פורצים בצחוק, כולם מלבד עידן ומלבדי. "תאמינו לי אתם, משהו מיוחד" גל אומר מצחקק. עידן מניח את ידו על כתפי בנינוחות, כמו מחבק, בשיא הטבעיות שלו וממשיך בשיחה. אני מסתכלת עליו בזעם, מעיפה את ידו ממני באגרסיביות, והוא בתגובה מסתכל עליי בחיוך משועשע. יכולנו לתקשר רק באמצעות מבטים, אף פעם לא היה צורך במילים, למרות שלא חסכנו בהם. כשספיר גנבה בחזרה את תשומת הלב של עידן, ניקרתי בצלחת בחוסר חשק. האווירה איתם הכניסה אותי למצב רוח לא מוגדר ושנאתי את זה. אני והילה קמנו לפנות את השולחן, ואז הבאנו קינוחים, פיצוחים ופירות. ספיר המשיכה לשבת על יד עידן כמו פרינססה, נוגעת בו ומלטפת, ואני כבר יודעת שהלילה היא תגמור במיטה שלו. יצאתי אל המרפסת והדלקתי סיגריה, אחרי כמה רגעים עידן הצטרף אליי. "למה את לא אוכלת קינוח? אמא שלי תכעס שלא טעמת" הוא אומר בחיוך ומתיישב ממש לידי. הוא מדליק לעצמו סיגריה. "תמסור לה תודה על האוכל, היה ממש טעים. אבל אין לי מקום לקינוח, זה לא שלא הייתי רוצה" אני בוחנת את הבטן שלי שהייתה חשופה מעט, והנחתי עלייה את ידי. "את בסדר?" הוא שואל ומניח את המצית על השולחן הקטן שניצב במרפסת. "לא יודעת" אני עונה בכנות. "שירה.. את יודעת שאני לא רוצה ברעתך נכון?" הוא שואל ברצינות, ובתוך תוכי אני מגחכת, כי אני לא יודעת. זה תמיד נראה כאילו הוא מנסה לעשות לי דווקא. אני לא עונה ומבטי מופנה קדימה, רק לא אליו ואל עיניו. הוא מתקרב קרוב יותר, ומסובב אליו את ראשי. "את יקרה לי מדיי, תאמיני לי שזה לא לרעתך אוקיי? תשקלי את מה שהצענו. אני יודע שאת שונאת אותי, אבל זה ישמח אותנו מאוד שתגורי איתנו ותחסכי כסף. חוץ מזה שאנחנו לא מוכנים שתגורי עם כל אחד בשותפות" הוא מביט בעיניי, העיניים שלו בצבע תכלת והן שואבות אותי לתוכן. "אני לא שונאת אותך" זה הדבר היחיד שיכולתי להוציא מפי. הוא מחייך מרוצה, חוזר לשבת במקומו וממשיך לעשן מהסיגריה שלו ואני את שלי. "על מה אתם מדברים?" ספיר יוצאת בחיוך מזויף וברגליים ארוכות וחשופות. היא מתיישבת על הברכיים של עידן. אני מתלבשת חשוף? החצאית שלי היא כלום לעומת השמלה הקצרצרה שהיא לבשה. מתחיל להיות לי קר, הבטן שלי מעט חשופה, וכך גם הרגליים שלי. אני מתחילה לרעוד מקור. "אני אחזור.." אני ממלמלת ומכבה את הסיגריה במאפרה. כשאני מתרוממת, אני מיישרת את החצאית שעלתה מעט. אני מעיפה מבט בעידן שמסתכל עליי ואז על ספיר שמנסה לפענח את המבטים שאנחנו מעבירים אחד לשנייה, ואז אני נכנסת פנימה. אני מסרבת שהילה תעזור לי עם הכלים, אני מפשילה את השרוולים שלי ומתחילה להכניס את הכלים למדיח, כשאת הסירים אני שוטפת ביד. אני מרגישה נשיפות על העורף שלי ואז מרגישה את עידן נצמד אליי מאחורה. "צריכה עזרה?" הוא שואל בהתגרות. "לא, תודה" אני מנסה להתרחק ממנו. מה המשחקים המפגרים שלו?! "עידן" אני שומעת את ספיר שמתקרבת. "נהייתה ממש הצל שלך" אני אומרת בלגלוג והוא נאנח, מעביר את ידו ברכות על השיער שלי ואז ברגע שהקול של ספיר נשמע מאחוריו הוא מוריד אותה במהירות. "אם תבואי לשבת איתנו, השתייה עליי. ואני לא אטיף לך מבטיח" הוא אומר בחיוך כובש, יודע שאני לא אתנגד. "סגור" אני מסכימה ומסתובבת בחזרה אל הכיור. הוא חזר עם ספיר לסלון, ואחרי כמה דקות לאחר שסיימתי, גם אני מצטרפת אליהם. אני נזכרת לפתע בדור, לא חזרתי אליו מאז אתמול. אני לוקחת את הטלפון שלי ומחייגת אליו. "יפה שלי" הקול שלו גורם לי לחייך. "מה קורה?" אני שואלת."אצלי מעולה. את מסתדרת אצל הדר?" הוא שואל בדאגה. "כן, אני עכשיו אצל אלון.. הוא הזמין אותי לארוחת שישי" אני מספרת לו, ואלון בדיוק מרים את מבטו אליי, לא מבין עם מי אני מדברת ואת מי אני משתפת. "זה דור" אני אומרת בקול ויוצאת אל המרפסת, ממשיכה את השיחה שלנו בפרטיות. "מה את אומרת.." הוא צוחק. "כן. רוצה לשמוע יותר מזה?" גם אני צוחקת. "הוא ועידן רוצים שאני אעבור אליהם במקום להשכיר דירה" הוא משתתק. "מצד אחד זה מעולה, מצד שני את בטוחה שזה רעיון טוב?" הוא שאל ברצינות. "לא יודעת.. בהתחלה אמרתי שלא. אבל עכשיו אני כבר לא יודעת" אני ממשיכה לדבר איתו, אני אוהבת לשתף אותו. הוא יודע לתת לי את העצות הכי טובות והכי אמיתיות. יאמר לזכותו של דור שהוא כנה ואמיתי מאוד. הוא יעדיף לומר את האמת במקום ללכת סחור וסחור, והוא אף פעם לא משקר. לעומת זאת אני שיקרתי לו פעם אחת, זה היה לפני שנתיים. כבר נפרדנו אבל לא יכולתי לספר לו מה עשיתי. האהבה שלי כלפיו דעכה, אבל לא נעלמה. אני עדיין אוהבת אותו הוא יקר לי, ונוח לי בחברתו. דיברנו כמה דקות ואז ניתקתי ונכנסתי פנימה. "הכל בסדר?" אלון שואל, מוודא שלא רבתי עם דור או משהו בסגנון והמצב רוח שלי לא השתנה לרעה. "כן הכל מעולה" אני מחייכת בתגובה. "יאללה נזוז?" גל שואל. "אחותי האהובה תודה שפינית וניקית הכל" אלון מחבק אותי אליו ונושק לי על המצח. "זה המעט שאני יכולה לעשות, תודה שהזמנת אותי" עידן מחייך אלינו והילה חיבקה אותי מאחורה והובילה אותי החוצה. כל הדרך עד למונית. ספיר שהייתה עם הרכב ולא התכוונה לשתות, לקחה איתה את עידן, אלון וגל. 

ירדנו בבר הקבוע אליו יוצאים אלון והחבר'ה שלו ונפגשנו עם עוד כמה מהחברים שלהם. הרגשתי קצת לא קשורה, והחלטתי רק לשתות איתם קצת ואז לחתוך אל הבית של הדר. הבנות ביטלו את היציאה שלנו הלילה, לצערי. הסתמסתי עם הדר וניסיתי לשכנע אותה שתבוא להיות איתי, אבל היא הייתה עייפה והעדיפה להישאר בבית. "עם חברות כאלה.." אני אומרת ברוגז. "מה קרה?" הילה שואלת ופורצת בצחוק למראה הפרצוף שלי. "סתם, הן ביטלו" אני עונה בבאסה. "לא חשוב" אני מוסיפה ומנסה שלא לשקוע אל הבאסה, בכל זאת יצאתי לבלות. תוך רגע עידן שצץ לפתע אומר "מעולה. עכשיו את שלנו לכל הלילה" בחיוך גדול. "אתה חושב עכשיו שזה מעולה, נראה אם זה מה שתגיד בסוף הלילה, אחרי שארוקן לך את הכיס" אני מחייכת בחוצפה וטופחת על השכם שלו. "קדימה, מישהו הבטיח לי שתייה" אני מצביעה על הבר והוא מסתכל עליי במבט משועשע. "את כלבה קטנה" הוא צוחק ומתקדם אל עבר הבר כשהוא מושך אותי אחריו. השיער שלו שהיה פעם שטני, התכהה עם השנים והפך להיות כמעט שחור אך עדיין נשאר יפה. יש לו את העיניים הכחולות הכי יפות שראיתי בחיים, שבכל פעם שהמצב רוח שלו משתנה, משתנה גם הגוון שלהן. החיוך שלו כובש, יש לו זיפים שגורמים לו להיראות מסוקס יותר, הוא גבוה, רזה ושרירי. הוא בחור שנון, חכם ומעצבן בטירוף - זה עידן. הייתי מאוהבת בבחור שנים, כשעוד הייתי ילדה ואז נערה. אני מאוד אוהבת להסתכל על התווי פנים היפים שלו, להתבונן בעיניו שמשנות גוון ולבחון את כל כולו, אבל עם זאת היום אני כבר לא שירה של פעם.

הוא מגיש לי קוקטייל שאני לא מכירה ומחייך אליי בחיוך הממזרי שלו "תסתכלי לי בעיניים, זה שבע שנים של סקס רע" הוא קורץ לי, מפגיש את כוסי עם שלו ולוגם מהמשקה כשהוא לא מוריד את עיניו מעיניי לרגע. לשנייה אחת הייתי בטוחה שאני מדמיינת. אבל לא, זה אמיתי.