אהבה קצרה

פרק מס' 49

מיתר נכנסת איתנו אל הדירה, מתקלחת ובורחת מהדירה בחיוך. בא לי להרוג אותה. מה היא משאירה אותי איתו לבד? היא לא יודעת שזה מסוכן? אני משאירה אותו לשבת בסלון והולכת להתקלח. אני לוקחת את הזמן, לא רוצה להגיע לרגע שבו אצטרך לשבת מול העומק של העיניים שלו. אני לא יודעת אם אצליח להחזיק מעמד ולא להתמוטט.

עידן

ירדן שיחררה אותי. ביקשה שאוודא מה אני רוצה ורק אז אחזור אלייה. אני יודע מה אני רוצה, אני רק לא יודע מה נכון ואיך נכון לעשות. הצלחתי לפגוע בה, אבל היא כ"כ אוהבת אותי שהיא מוכנה לתת לי את ההזדמנות לבחור. מישהי אחרת כבר מזמן הייתה בועטת לי בתחת ומעיפה אותי לכל הרוחות. הדבר הראשון שהחלטתי שאני עושה זה לרדת לאילת, לראות את שירה.. אני לא מצליח להשתחרר מהעיניים שלה - מהשנייה שעזבתי אותה בוכה בדירה שלה. אני לא יודע מה אני הולך לעשות, הדבר היחיד שאני בטוח בו הוא שאני אוהב אותה! אם אני חוזר הסופ"ש הביתה כשהיא לא שלי, אני מניח לזה. אני אמשיך בחיים שלי.

שירה

כשאני יוצאת לבושה ונקייה אחרי המקלחת אני רואה שהוא יושב על הספה כשידיו מונחות מאחורי ראשו, הוא שקוע במחשבות, אני מכירה אותו מספיק זמן בשביל להבין שאלה מחשבות מטרידות. כשאני מתקרבת אל הספה הוא משתחרר מהן ופונה להביט בי בעיניים נוצצות. "אני מת על הריח שלך" הוא ממלמל ואני מצטמררת ומפסיקה לנשום למשך כמה שניות. הריח שלו חזק יותר משלי, והוא מחרפן אותי. "עידן, מה אתה עושה באילת, ביום שישי?" אני שואלת בייאוש ומתיישבת על ידו, עם מרחק דיי גדול. "לא יודע" הוא מיישר את מבטו לכיוון הטלוויזיה הדולקת. אני נושמת בכבדות ונשענת אחורנית עם הראש. אני מסתכלת עליו למשך דקה ארוכה, בוחנת כל חלק בו. "לא רציתי לנסוע מכאן שבוע שעבר אחרי מה שקרה.. לא הפסקתי לחשוב עלייך לרגע" הוא מודה, עיניו עדיין לא מביטות בי. אני מרגישה את הלב שלי מתכווץ כשאני שומעת את כל זה. אני בולעת את את רוקי ומקשיבה לו, רק מקשיבה, לא מוסיפה דבר. אם אתחיל להגיד את כל מה שעבר עליי מהרגע שיצא מהדלת הזו בשבוע שעבר - זה לא יגמר רק במילים. "אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך או לחשוב עלייך. בכל פעם שהייתי יורד לכאן הייתי מת לפגוש אותך. הייתי מחפש את העיניים שלך בכל מקום" הוא לוקח נשימה ארוכה ולוגם מהבירה שכבר פתח כשהייתי במקלחת. "עד שירדן באה לא הייתי אני.. אני לא יודע אם אלון סיפר לך, אבל הייתי שבור. גם כשהכרתי את ירדן העברתי אותה גיהנום, לא הפסקתי להאכיל אותה חרא. והיא נשארה" אני יכולה להרגיש שהוא אוהב את ירדן, ומה שעשינו לה - אני והוא, כואב לו. "עידן, אתה מכיר אותי. אני לא כזו, אף פעם לא הייתי.. מאז שהלכת לא יצאתי מהמיטה. אני לא יכולה לחזור על הטעות הזו. רואים שאתה אחר, היא שינתה אותך.. היא הצליחה לעשות את מה שאני לא הצלחתי" אני מדברת וקולי הולך ונחלש. אני מרגישה את היד שלו על הכתף שלי, ואני נרעדת לרגע. "את שינית אותי.. כשעזבת אותי" הוא חודר עם עיניו לעיניי ואני בורחת מהן. "אני ואתה זה היסטוריה. הלך לי כאן מצוין עד שהופעת. טוב לי בלעדיך" אני משקרת. אני רוצה שיחזור הביתה, שיחזור לירדן וישאיר את הלב הפצוע שלי להחלמה. אני אוהבת אותו יותר ממה שאני אוהבת את עצמי, ואני לא רוצה להרגיש את זה יותר! רואים שטוב לו עם ירדן, החיים שלו כנראה הרבה יותר רגועים ממה שהיו איתי. מה הוא איבד כאן? מה הוא איבד איתי? הוא מסובב את ראשי בחזרה אליו. הוא קרוב מדיי ואין לי לאן לברוח. אני קמה ממקומי ונעמדת, הוא נעמד אחריי ובכל צעד שאני עושה אחורנית הוא מתקרב אליי. בסופו של דבר אני מרגישה את הקיר צמוד לגבי, הוא סוגר עליי עם ידיו משני צדדי, אין לי לאן לזוז יותר. הפנים שלו קרובות לשלי, ואין לי ברירה אלא להביט בעיניו. "אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי. תגידי את זה" הוא אומר בקול מיואש. אני בולעת את רוקי. הלב שלי עומד לצאת מהמקום מרוב אהבה אליו, אבל הפה שלי נשאר דומם. הריח שלו משתלט עליי, העיניים שלו מתבוננות בי בתחינה. אני מסתכלת על שפתיו ורוצה להסתער עליהן, אני רוצה אותו. אני עוצמת את עיניי בחוזקה והוא נאנח בקול. "אני עומד להציע לה נישואים" הוא פולט בקול מתייסר. מבלי לשים לב בוקעת ממני יבבה ואני פורצת בבכי שלא היה בשליטתי. אני מרגישה אותו, את הלב שלי מתכווץ עוד ועוד בכל פעם. הוא נצמד אליי ושואף את ריח צווארי. "שירה.." הוא נאנח, ואני יודעת כמה הוא סובל לראות אותי נשברת ככה. אני מסרבת לפקוח עיניים, לקבל את זה שאהבת חיי עומד להציע נישואים למישהי אחרת. "את יודעת שהלב שלי שייך לך. מילה אחת ממך ואני שלך, לנצח" הוא מנגב עם אגודליו את הדמעות שלי. אני פותחת את עיניי ומחבקת אותו כ"כ חזק, שאני חושבת שאני מכאיבה לו. אני מנסה להירגע מהדמעות, אבל לא מצליחה. פאקינג שנה וחצי שהלב שלי היה מוקף בחומות. מהשנייה שהעיניים שלי פגשו בשלו הם התמוטטו כלא היו. אני לא מצליחה להירגע מהבכי, אנחנו עומדים כמה דקות כשאני לא משחררת אותו לשנייה. "אני אוהבת אותך, אף פעם לא הפסקתי לאהוב" אני מודה ויכולה להרגיש את עידן רועד מעט. הוא אוחז בראשי בשתי ידיו ומנשק אותי. כל החיים שלי אני אוהב אותו, אני לא חושבת שבן אדם יכול לאהוב בצורה כזו פעמיים. אולי אצליח להתאהב בעתיד במישהו אחר, אבל זה אף פעם לא יגיע לעוצמות האלה.