אהבה קצרה

פרק בונוס מס' 2

יום הולדת 24 לאלון... 

שירה

אני מפזזת עם עיניי מצד לצד, בוחנת את האנשים שהגיעו לחגיגות יום ההולדת של אלון, יש פה פאקינג מלא אנשים! אני שותה באיטיות מהקש את הוודקה המעורבבת שעולה לי לאט לאט, וגורמת לי להרגיש טיפה יותר טוב. אני רוצה להניח למחשבות, אבל הן לא עוזבות אותי.. אני מחייכת לעבר כל מי שניגש לומר לי שלום, או מזהה אותי. לראות את אלון כ"כ מאושר ומוקף בהמון אנשים שאוהבים אותו - מסב לי אושר גדול. הוא הבן אדם הכי יקר לי בעולם, ואם טוב לו זה מספיק לי.. גם אם האושר שלי לא כ"כ גדול כרגע. 

אני תוהה מה דור עושה עכשיו.. מדי פעם הוא דואג לשלוח לי הודעות ותמונות. הוא מעדכן אותי שהוא בסדר והוא מספר לי קצת על הטיולים שהוא עושה - דרום אמריקה נשמעת לי אפילו מדהימה יותר מהסיפורים שלו. המחשבה שהוא פגש או יפגוש מישהי אחרת, משתקת אותי. קשה לי פה בלעדיו, הכל נראה פתאום אחרת ואני נאלצת להתמודד עם הכל לבדי. אני נאנחת בקול ומעבירה את שיערי שנופל על מחשופי, אחורה. אני קמה ממקומי, מחייכת חיוך גדול ומזויף וניגשת לבר. לפחות שיצא משהו מהלילה הזה - אני אשתכר ואז אולי ארגיש טוב יותר. 

עידן 

אני מחפש אותה בעיניי, רק לפני חצי שעה ראיתי אותה והיא הייתה נראת מבואסת.. בתקופה האחרונה היא עצובה בעיקר בגלל החבר הזין שלה שטס לדרום אמריקה. אני מזהה אותה בין כל החבר'ה של אלון מהצבא. היא במרכז, מרימה עם כולם צ'ייסרים. העצבים מתחילים לעלות לי כשאני רואה אותה מוקפת בכל החרמנים האלה סביבה. השיער הארוך שלה גולש על גבה החשוף, היא לובשת שמלת מיני בצבע כסף. היא שווה, לגמרי שווה. כמו תמיד לא להוטה ללבוש שמלות בעלות בד רב, אלא להפך.. תמיד חייבת לחשוף משהו. אני בודק שאלון לא רואה את המחזה הלא מלבב של אחותו הקטנה וכל החבר'ה האלה מסביבה. הדבר האחרון שבא לי שיקרה זה שהוא יפוצץ אותם במכות, ושהמסיבת יום הולדת שלו תיהרס. "הכל טוב חברים?" אני צועק אליהם, אומנם המוזיקה חזקה מאוד אבל גם הקול שלי לא חלש. המבטים שהם מקבלים ממני הם מזהירים. הם מבינים את המסר, מחייכים במבוכה ומתפזרים. "אוף הרסת לי.." היא ניתלת עליי, על פניה פרצוף חמוץ. העיניים הירוקות שלה מעטרות בריסים שחורים וארוכים, הן מביטות בי ואני נמס מהן. "עכשיו אין לי עם מי לשתות" היא מצחקקת בשיכרון, גורמת לי לחייך רק לשנייה ואז להחזיר את המבט הרציני והכועס לפניי. "את שיכורה" אני אומר באדישות ומחבק אותה אליי באנחה קולנית. "הלוואי והייתי.. אבל אני בדרך לזה" היא מחייכת אליי, נושקת ללחי שלי ומבקשת מהברמן ארבע צ'ייסרים של טקילה. "שניים לי ושניים לך" היא מסבירה וגורמת לי לקבור את פניי בידיי בייאוש. 

"את מנסה לשכר אותי?" אני שואל בשעשוע ומחייך אלייה בהרמת גבה. הפסקתי לספור את הצ'ייסרים שאני שותה איתה. "אני לא רק מנסה, אני גם מצליחה" היא צוחקת בחופשיות. לא ראיתי אותה כבר הרבה זמן במצב רוח טוב, ולמרות שאני יודע שיש סיכוי גדול שאצטרך להחזיק לה את השיער כשהיא מקיאה בסוף הלילה, אני לא הורס לה אותו. אני מוצא את עצמי מתעלם מהבחורות האחרות, נעלמתי גם  לספיר שלא מפסיקה לשגע אותי בהודעות שהיא שולחת אליי. הבחורה היחידה שכל תשומת הלב שלי מופנת כלפייה הלילה זו שירה. כשהיא אוחזת בידי אני מרגיש את החום בכל הגוף, אני לוהט והכל באשמתה. היא מושכת אותי אל הרחבה בחיוך תמים מצידה, אבל הוא מפתה אותי. היא סקסית, כ"כ סקסית ואני צריך להישאר מאופק כדי לא לעשות משהו שגוי. אנחנו רוקדים, ובכל פעם שהחזה שלה נצמד לשלי אני חושב שאני מת. "אל תהיה כבד, תשתחרר קצת" היא אומרת לאוזני, הריח שלה חודר לאפי והצוואר שלה חשוף לפניי. העיניים שלי יורדות לשפתיה, אל המחשוף שנותן הצצה אל השדיים היפים והמלאים שלה ואני נושך מעט את השפתיים כשאני מדמיין לעצמי כל מיני דברים שצריכים להישאר רק בגדר דמיון. "כדאי לשנינו שלא אשתחרר" אני ממלמל יותר לעצמי וחושב כמה מקלחת קרה הייתה עוזרת לי ברגע זה.