אהבה קצרה

פרק מס' 10

ישנתי כמו מלכה, בין הזרועות שלו שחיממו אותי, והעניקו לי בטחון ושלווה. קשה לי לקבל את זה שזה מגיע אליי דווקא ממנו, אבל כשזה נכון, אני מפרגנת. ברגע שהוא מתעורר ומזיז אותי בעדינות על מנת לקום, אני פוקחת את עיניי לסירוגין. בשנייה שהעיניים שלנו נפגשות, הן נפקחות לחלוטין. "ש.. מאמי, תמשיכי לישון. עדיין מוקדם, אני יוצא לרוץ קצת לפני העבודה" הוא מלטף את שיערי, גורם לי לבהות בעיניו. למה הוא חייב להיות כל כך יפה גם בבוקר? הוא רק התעורר! "אני אוהבת כשאתה ישן איתי. אני ישנה טוב" אני פולטת מבלי לחשוב, ומתחרטת על זה ישר לאחר מכן. הוא בתגובה מחייך אליי את החיוך הממיס שלו. "תתפלאי, אבל גם אני" הוא מלטף את פניי ברכות ואני מחייכת בשביעות רצון. "יום טוב" אני ממלמלת ומתהפכת אל הצד השני, ממשיכה לישון עד שהשעון מעורר יצלצל.

השעון מעיר אותי ב9:00. הבנות ואני שריינו את הבוקר הזה למפגש בוקר, שמסתכם בארוחת בוקר ביחד והרבה ריכולים, ואז לקינוח - שופינג. אני רואה הודעה מאלון - "אתם כאלה חמודים כשאתם ישנים.. לפחות אז אתם לא רבים" הוא שלח את זה עם סמיילי צוחק וצירף תמונה שלי ושל עידן מכורבלים ביחד. אני נתקפת לרגע בבהלה, שעוברת דיי מהר. הרי אלון בחיים לא יחשוב או יחשוד שקרה או קורה משהו מעבר. זו אחת הסיבות שעידן מסרב בכל תוקף - הם החברים הכי טובים בעולם, הם כמו אחים! הוא במחשבה שגם אם יקרה בינינו משהו, זה לא יחזיק מעמד. לא שווה להרוס את הכל בשביל זה. אני מחזירה לאלון הודעה של "מצחיק מאוד! ואיפה אתה היית בלילה? הייתי בטוחה שכבר לא תחזור" אני מצרפת גם סמיילי קורץ. אני מתגלגלת אל הצד שבו עידן ישן, ומריחה את הכרית. הריח שלו נשאר עלייה. אני מחייכת כמו מפגרת לעצמי. 'מה קורה לך מטומטמת? תתאפסי על עצמך' הקול בראש שלי החל לדבר איתי. אני קמה מהמיטה בהתמתחות וניגשת אל המקלחת לעשות את כל הסידורים של הבוקר. אני חוזרת אל החדר ומתלבשת בזריזות - שמלת טי-שרט בעלת שרוולים ארוכים בצבע אפור ונעלי סניקרס בצבע לבן. אני מתאפרת עדין, אוספת את שיערי לקוקו מרושל גבוה ומארגנת לעצמי תיק. רעות אספה את הבנות והיא בדרך לאסוף אותי. אני שותה כוס מים ויוצאת מהדירה.

בדרך למטה אני מקבלת שיחה מאלון. אני מחייכת למראה השם שלו והתמונה על הצג, ועונה. "היי, מה קורה?" אני שואלת. "בסדר, למה התעוררת כל כך מוקדם? אמרת שאת עובדת היום מהצהריים" הוא שואל בקול לא מבין, הוא מכיר אותי יותר מדיי טוב.. אם הייתי יכולה להשאר כל היום במיטה, הייתי עושה את זה. "בוקר בנות" אני עונה בשתי מילים, והוא כבר ידע במה מדובר. זה משהו שאנחנו עושות במשך שנים. פותחות את הבוקר ביחד וממשיכות לצהריים ולפעמים זה אפילו מגיע גם ליציאה בלילה. במקרה של היום זה רק חצי יום, כי כולנו עסוקות ועובדות. "עכשיו הכל מובן, תהנו" הוא מצחקק. "תודה. עכשיו יש לך משהו לספר לי? או שאתה סתם מתקשר לשיחת חולין?" אני שואלת בערמומיות. "שירה, התחלפנו לרגע בתפקידים ולא ידעתי? כשיהיה לי מה לספר אני אספר" הוא עונה בעצבנות. "טוב, רק אומרת שאני ממש ממש אוהבת את הילה, ואני מחכה כבר שנים" אני מחייכת ויכולה לשמוע את הנשיפות המתרגזות שלו. "עידן דיבר איתי על הראיון עבודה.. למה את לא רוצה?" הוא משנה נושא במהירות. הוא מומחה בזה. "לא אמרתי שאני לא רוצה, אמרתי שאני אחשוב על זה" אני מתרגזת. "שירה, אין כזה דבר אצלך 'אני אחשוב על זה'. את תמיד יודעת מה את רוצה ומה את לא רוצה מראש" כ"כ מכיר אותי.. שכבר אין לי איך להתחמק. "בסדר. גם על לעבור לגור איתך זה מה שאמרתי, ועובדה שבסוף הסכמתי" אני אומרת בילדותיות ובקול של ניצחון. "זה מקרה חריג.. לדעתי, את חייבת ללכת לראיון, תנסי מה אכפת לך? זה אחלה ניסיון וזו סביבה טובה עם קשרים" הוא גורם לי לגלגל עיניים "קשרים יש רק בשיער אלון" הוא פורץ בצחוק "ליצנית" הוא מגחך, מנסה להרגע מהתקף הצחוק שפקד אותו. "זו עבודה נקייה.. כמה את כבר יכולה למלצר?" הוא שואל בכנות. יש אמת בדבריו, מגיל 16 אני עובדת במלצרות. תמיד ניסיתי להיות עצמאית, השתדלתי לא להיות תלויה בהורים, למרות שאלון תמיד אבל תמיד היה מפנק אותי ודואג שלא יחסר לי דבר! "מה אתה רוצה שאני אגיד לך? שאתה צודק?" אני שואלת ומפהקת תוך כדי. אני בדיוק רואה את הרכב של רעות מתקרב. "אני לא צריך שתגידי לי שאני צודק, כי אני יודע את זה. אני רוצה שיהיה לך טוב, וצריך לתת לך את הדחיפה הזאת. יש לך ביטחון עצמי בשמיים, אבל לא בתחומים האלה. על הלימודים אני לא חופר לך הרי נכון? אז לפחות קחי את העבודה הזו בינתיים.." אני מגלגלת עיניים ונכנסת אל האוטו. זה מה שחסר לי, שיחפור לי על לימודים. אני עוד כל כך צעירה. אני מפזרת נשיקות באוויר לבנות. "מי אמר שהעבודה הזו שלי? יש ראיון עבודה, ואני בטוחה שיש מתאימות יותר לתפקיד" חיי בסרט, אני יודעת מה אני שווה, אבל תמיד יש תחרות ותמיד יכולה לצוץ מישהי טובה יותר ובוגרת יותר. "שנינו יודעים שאם את רוצה, זה שלך" המילים שלו טופחות לי יפה על האגו, כמו שאני אוהבת. "טוב אלון, אני אחשוב על זה.. ואדבר עם עידן אם אני אסכים. עכשיו, אתה מפריע לי כי אני בדרך לבוקר בנות! שיהיה לך יום נפלא, נשיקות" אני כבר מתה לסיים את השיחה, הוא התחיל לחפור לי, ואם אני לא אעצור אותו זה ימשך לעוד דברים ובעוד נושאים שרק יהרסו לי את היום היפה הזה. "טוב יפה שלי. תהנו. נשיקות" הוא מצחקק ומנתק. אני נושמת בהקלה. "אז מה קורה בננות?" אני מחייכת אליהן והן מביטות בי במבטים ערמומיים. "מה?" אני לא מבינה. "נגיע לזה עוד מעט.." הדר עונה בשביעות רצון, ורעות מגבירה את המוזיקה.