אהבה קצרה

פרק מס' 22

עידן מילא אותי, הוא אמר את המילים הנכונות ברגע שהכי הייתי זקוקה להן. ההורים שלי נגעו בנקודה רגישה שלי. אני מתחילה לחשוב שיש כאן משהו אחר, ושהם מנסים לעשות את הכל בשביל שאני ואלון לא נהיה בקשר. אולי אמא מרגישה מאויימת? אני כבר לא יודעת. בא לי לפרוץ בצחוק כשאני חושבת על זה שאני מחר אצטרך לעמוד מול אלון ולדבר איתו על זה, זה מביך וכ"כ מטומטם!

אנחנו שוכבים על המיטה אחרי מקלחת סוערת, ראשי מונח על החזה של עידן, והרגליים שלנו מסובכות אחת בשנייה. "אני רוצה שתשתפי אותי במחשבות המעיקות האלה שלך" עידן מבקש ונושק לראשי. "יש לי מחשבות זוהמה על אח שלי, אתה לא רוצה לדעת" אני אומרת בציניות והוא זז באי נוחות. "זה חולני" הוא אומר בקול מעט צרוד. משחק עם השיער שלי באצבעותיו. "מה אלון אמר?" אני שואלת. לא הייתי בפוקוס כשדיבר איתו בטלפון. "הוא היה בהלם, הוא לא ציפה מאמא שלך לדבר כזה. את יודעת שהוא תמיד זה שהגן עליה. נראה לי שהפעם זה אבוד, הסבלנות שלו נגמרה. הוא נסע לשם. הוא דואג לך אל תשכחי לדבר איתו מחר" אני דואגת לאלון, מספיק שהם מצצו ממני את הדם, רק שלא יעברו אליו. "בסדר" אני עונה בעייפות. "מה נעשה עם אלון?" הוא שואל, זה לא נותן לו מנוח. "נדבר איתו על זה שקורה בינינו משהו, אבל לא נפרט יותר מדי" זה מה שחסר שלי בחיים, שאח שלי ישמע על יחסי המין שלי עם החבר הכי טוב שלו. "אני אדבר איתו" הוא מנסה להרגיע אותי. "לא, אנחנו נדבר איתו ביחד!" אני אומרת בלחץ. "בסדר זעפנית שלי" הוא מנשק את פי למרות שאני מתנגדת ומנסה לדבר. "אני לא זעפנית. אתה רוצה לספר לי עכשיו מי זו שהתקשרה אליך?" אני שואלת בעניין רב  ומכווצת את עיניי בחשדנות. עיניי מביטות בעידן מלמטה. העיניים שלו תכולות ונוצצות ואני נמסה. הוא פורץ בצחוק ואז נהיה רציני קצת. "מישהי שפעם הייתי מעביר את הזמן שלי איתה" הוא עונה, אני מעקמת את פי. "ככה זה היה קורה?  היא הייתה מתקשרת אליך, אומרת לך תבוא והיית מגיע?" אני שואלת בזעזוע. "ככה או להפך, אבל לא דיברנו הרבה זמן. היא התקשרה אליי השבוע כמה פעמים וסיננתי אותה" הוא מסביר. "לא רציתי שתחשבי שיש לי משהו להסתיר לך, אז כשהיא התקשרה באוטו עניתי לה" הוא ממשיך. "טוב, אני לא רוצה לשמוע יותר" אני עוצמת את עיניי. אני לא רוצה לדעת כלום, לא עם כמה בנות הוא שכב, ולא על איך ומה הוא עשה איתן. זה יגרום לי לבחילה. "מה קרה?" הוא שואל כשמבחין בהבעה שעל פניי ופורץ בצחוק. "אני בדיוק חושבת עם עצמי, שאני לא רוצה לדעת עם כמה בנות שכבת!" הצחוק שלו רק מתגבר וזה מעצבן אותי. למה הוא צוחק על זה? "אני גם לא אספר לך" הוא אומר ומצמיד את האף שלו לשלי. "למה לא?" אני שואלת, מתרוממת ממנו ומתיישבת על ידו. "כי לא" הוא מחייך בשביעות רצון. "אתה מגעיל אותי" אני נשכבת על הכרית שהייתה על יד הכרית של עידן בתסכול. "את היית רק עם דור?" הוא שואל, והבעה רצינית יותר השתלטה על פניו. "אני לא מספרת" אני אומרת בהבעה אטומה ונשכבת עם גבי אליו. הוא מושך אותי אליו ומנשק את צווארי. "נו.." הוא מבקש לדעת ומתחיל למצוץ נקודה רגישה בצווארי, גורם לי להתפתל ולהתלהט באופן מיידי. הוא יודע את התשובה, הוא רק רוצה להיות בטוח בה. "שכבתי רק עם דור. היו לי עוד כמה נפילות קטנות, אבל לא הגעתי איתם עד הסוף" אני מודה. הוא אוסף אותי אל זרעותיו. "עכשיו את שלי" הוא קובע ברוכשנות. "חבל שלא היית שלי מההתחלה" הוא מוסיף ומנשק את שפתיי ברעב, מפשק אותן ומחדיר את לשונו. תוך כדי אני אומרת בלב שהייתי יכולה להיות שלו מההתחלה.