אהבה קצרה

פרק מס' 11

הריח הממכר שלו, יחד עם ריח האלכוהול מסחרר את ראשי עוד יותר. היד שלו מלטפת חלקים בגופי, מצמררת וגורמת לכל כולי לרעוד. הוא לא מפסיק לנשק אותי, לחקור עם לשונו את פי. אני נותנת לו לטעום אותי למרות כל הכעס שיש לי אליו. אני רוצה אותו ואני מתפללת שהוא לא יפסיק לעולם.

הוא מסתכל עליי בעיניים כחולות כהות, מבט מבולבל ונשימותיו כבדות. "את משגעת אותי שירה, את משגעת אותי.." הוא ממשיך להגיד כאילו אחוז טירוף. הוא חוסם אותי כששתי ידיו עוברות מגופי אל הקיר ועיניו צורבות אותי. אני שותקת, מנסה להשתלט על הגוף שלי שרוצה בקירבתו. הוא כמו סופת הוריקן - מגיע, הופך את הכל, ואז הולך. "עידן.." אני ממלמלת את שמו כשהלב שלי דופק בקצב מטורף, ואני בקושי מצליחה לנשום. אני מלטפת את הלחי שלו ורואה כמה הוא מתייסר וסובל מהמגע שלי. אני מתקרבת בנזקקות אל פניו, האפים שלנו צמודים. אני רוצה לנשק את הפה המושלם שלו שוב, אבל הוא לא נותן לי! הוא קובר את פניו בתוך הצוואר שלי, ומחבק את גופי חזק כאילו שבעוד רגע אני אברח. "מה, אני לא מספיק טובה בשבילך?" אני שואלת בבלבול, בתסכול. הוא זורם עם כולן, אז למה איתי לא? הוא גם ככה שיכור, אז שיפסיק לחשוב כבר! הוא מרחיק את עצמו ממני ומסתכל עליי במבט קר ועצבני. "בחיים שלך אל תגידי דבר כזה.. לא אני ולא אף אחד אחר מספיק טובים בשבילך. את מבינה את זה?" הוא מתקרב אל פניי שוב ומרים את סנטרי למעלה. עיניי שקועות בעיניו. "אני לא יודעת כבר מה לעשות.. אני משתגעת ממך" אני בוערת בכל הגוף, אני רוצה אותו, והוא אפילו לא נותן לי לנשק אותו. "שירה.." הוא אומר בתסכול. הוא מסתכל עליי בעיניים שאני רוצה לטבוע בתוכן. "אני לא יודע מה את עושה לי.. אבל זה לא טוב. זה משהו אסור" הוא מושיט את ידיו אל גופי, אני רועדת כשאני מרגישה אותן עליי. הוא מפתיע אותי כשהוא מסדר את השמלה שלי ומושך אותה מעט מטה. אני מבולבלת ולא מבינה מה קורה. הוא מלטף את פניי ברכות ואז נושק ללחי שלי והולך. פאקקקקקקק. אני שונאת אותו!!!!!

אני מחפשת אותו בעיניי כשאני יוצאת בחזרה  אל הרחבה, אך לא נשאר זכר ממנו. איך הוא תמיד מגיע ברגע הכי לא טוב, הורס לי, מכניס אותי לאופוריה ופשוט מסתלק? מה לעזאזל לא בסדר עם הבחור הזה? אם הוא לא רוצה אותי, ואם הוא לא רוצה להרוס את היחסים עם אלון שפשוט יתרחק ממני.
אני מתיישבת בחזרה סמוקה ומבואסת במקומי. אריאל מסתכל עליי כאילו שנפלתי הרגע מהחלל, והבנות בוחנות אותי בשובבות. "זה היה עידן נכון?" הדר רוכנת לאוזני שואלת בחיוך משועשע. "בן זונה.. אני שונאת אותו" אני מאשרת והעצבים עדיין גועשים בתוכי. אני מרגישה שבעוד שנייה אני ארק אש. "את לא מבינה איך הוא נישק אותי הדר.. הייתי בטוחה שעוד שנייה הוא מאבד שליטה לגמרי ודוחף אותי לאיזה תא בשירותים" אני מתפתלת במקומי. מרגישה את העיקצוצים בחלקי התחתון. "מזל שזה לא קרה" היא אומרת. בתוך תוכי הכי רציתי שזה יקרה. הבן אדם הזה מוציא ממני דברים שבחיים לא חשבתי שיוכלו לצאת.. בייחוד אחרי שחשבתי שהתגברתי עליו. "אריאל, אני מזה מצטערת" אני מתיישבת על ידו ושמה את ידי על כתפו. "חבר של אחיך?" הוא שואל במבט מבין. "כן.." אני עונה ומתחמקת מעיניו.. "טוב, בטח הוא כמו אח בשבילך.. מגונן עליך ככה" הוא צוחק ומלטף את ידי. אני מתבוננת בו, לא מחייכת. כן, בטח.. אח. אם הוא היה יודע איך הוא נישק אותי שם, הוא ממש לא היה חושב ככה. "אני חושבת שני אפרוש הביתה.. אני גמורה" אני מתנצלת. אחרי שכנועים רבים מצדם שאשאר, וסירובים שלי אני נפרדת מהבנים, ומאריאל. הבטחתי לו שנפגש. "את בטוחה שאת לא רוצה לבוא לישון אצלי?" הדר שואלת. "או אצלי?" רעות מחייכת אליי. "לא, זה בסדר. אני אלך לישון אצל אלון. אני אנקה להם את הדירה מחר ואבשל לשבת. ככה אני ארגיש קצת מועילה" אני גוררת את עצמי, בעוד הבנות מלוות אותי אל המונית. אני מדליקה סיגריה, ותוך כדי מספרת להן בדיוק מה הלך עם עידן.