אהבה קצרה

פרק מס' 32

בוקר של יום ראשון. אני כ"כ שונאת את היום הזה, בייחוד בבוקר! אני מתעוררת מהשעון המעורר המעצבן שלי. הריח של עידן חודר  לתוך האף שלי - הוא לא לידי אבל הריח שלו אופף את כל החדר. הוא יצא אתמול עם החברים שלו, וכנראה שכשחזר נכנס ישר אל תוך המיטה שלי. ישנתי כ"כ חזק שלא הרגשתי אותו וזה קצת מעציב אותי. אני נותנת לעצמי לשכב במשך דקה ולנשום את הריח שלו, שמצליח להרגיע אותי קצת מהעצבים שאיתם התעוררתי. אני יודעת כבר מעכשיו שהיום הזה לא הולך להיות כ"כ מוצלח. "כמה אנרגיות יש לבן אדם הזה"  אני ממלמלת במירמור לאחר שאני מכריחה את עצמי להתרומם מהמיטה. הוא בטח התעורר מוקדם והלך לרוץ על הבוקר, איך הוא מסוגל? בעיניים חצי עצומות אני מושכת מהארון מכנס שחור סופר צמוד ומחוייט וחולצת שיפון משובצת באדום ושחור. אני מתלבשת בזריזות, נועלת מגפוני עקב עור שחורים ויוצאת אל המקלחת לעשות את כל הארגונים של הבוקר. הבוקר הכל מתנהל אצלי הפוך.  אני מתאפרת מעט ויוצאת אל הסלון. קולות הצחוק של אלון ושל עידן נשמעות ככל שאני מתקרבת וגורמות לי לגלגל עיניים. "בוקר" אני זורקת בתסכול ומתיישבת בהפגנתיות על הספה. "מישהי קמה ממורמרת היום" אלון אומר בשעשוע ומביט בי בחיוך מעצבן. "כי מישהי קמה לבוקר ראשון" אני עונה בעייפות. "קפה?" עידן מחייך אליי לאחר שסורק אותי בעיניים נוצצות, נראה רענן אחרי מקלחת עם ריח משכר שמגיע לאפי. אני בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש, הוא שם לב לזה ומחייך ביהירות המוכרת שלו. "אני אשמח, תודה" אני ממשיכה להביט בו, נועצת מבטים בגב ובכתפיים הרחבות שלו. המכופתרת הלבנה שלו נחה עליו בצורה מושלמת. הדגדוג המוכר בבטן לא עוזב אותי, אני כל כך מאוהבת בו שלא יעזור לי שום דבר. אלון קולט את המבטים שלי על עידן, וגורם לי להרגיש נבוכה, כ"כ נבוכה שאני חושבת שהפנים שלי אדומות כמו עגבנייה. הוא פורץ בצחוק קטן וגורם לי לקבור את ראשי בתוך הכרית. "הכל בסדר אחותי" אלון אומר בנימה מעודדת ומושך אותי לחיבוק, שנייה לאחר שהתיישב על ידי. עידן נעלם אל תוך המטבח, וחזר תוך שתי דקות עם כוס קפה ועוגיות שוקולד - מהאהובות שלי. "לפחות את העוגיות כדאי שתאכלי" הוא אומר בנימה נוזפת מעט, ומתיישב על ידי כשאלון מפנה לו את המקום. "אני נאלץ לנטוש אתכם, יום טוב" אלון רוכן לנשק לי את המצח ואז נותן טפיחה קלה על כתפו של עידן. "וזריז" הוא מוסיף בגיחוך כשמסתכל על פניי, ואז בורח מהדירה בצחוק גדול תוך כדי כשאני צועקת עליו ומעיפה כרית לעבר הדלת. הידיים של עידן מושכות אותי אליו בשנייה שהדלת נטרקת, והפה שלו נצמד לשלי ברעב. הוא מפלס את הלשון שלו לתוך הפה שלי וטורף אותו. ידיי אוחזת בעורף שלו, ואני גונחת אל תוך פיו, נצמדת אליו עם החזה שלי ומתחככת בו. הוא משכיב אותי על הספה ורוכן מעליי, מעביר את השפתיים הלוהטות שלו על צווארי. האצבעות שלו מלטפות את עורי מתחת לחולצה, מתגרות. "עכשיו אני יכול להגיד לך בוקר טוב" הוא מחייך, עיניו התכולות מביטות בפניי וגורמות לי לשכוח מכל הצרות שלי בחיים האלה. "אני אתקן את המצב רוח המתוסכל שלך היום בלילה" הוא לוחש לאוזני בטון נמוך וסקסי שמרעיד את כל כולי. אני מחבקת אותו חזק, נושמת אותו לתוכי. "אכפת לך אם נשב במרפסת? אני מתה לעשן" אני מביטה בו בעיניים מתחננות. אני כל כך רוצה להרגיש את הגוף שלו צמוד לשלי, אבל יודעת שאין זמן לדברים האלה כרגע ואנחנו סתם נתאכזב. "טוב, אבל תאכלי את העוגיות" הוא שוב מביט בי במבט מאיים. אני שונאת לאכול בבוקר מיד לאחר שאני פוקחת את העיניים, אני צריכה להתעורר קודם, שזה שעתיים בערך מאז שאני ערה, ורק אז אולי אני ארצה לאכול. יצאנו אל המרפסת ועידן תפס את מותניי, והושיב אותי עליו. אני מדליקה סיגריה ועידן מדליק את שלו מיד אחריי. השתיקה משתלטת, אבל זו שתיקה נינוחה. "איך היה אתמול?" אני שואלת לבסוף ושוברת את השקט, מסובבת את פניי אל פניו. "היה בסדר.. ישנת חזק אתמול" הוא אומר בחיוך יפה ועייף. "חזרת מאוחר" אני ממלמלת. נכנסתי אל המיטה רק ב1 וחצי, ועוד לקח לי זמן להרדם. "כן, ישבנו שתינו בירה, דיברנו  והזמן טס" הוא עונה בשקט. אני מכבה את הסיגריה במאפרה שהונחה על השולחן ונשענת בחזרה על עידן. נזהרת שלא להשען יותר מדיי על החולצה הלבנה שלו בשביל לא ללכלך אותה עם האיפור שעל פניי. "איך היה לך?" הוא מחייך, מרים גבה. "חפרת לי כל הערב, אתה באמת שואל?" אני פורצת בצחוק ומושכת את ראשו אליי, מנשקת את השפתיים הבשרניות שלו, מוצצת את השפה התחתונה ונושכת אותה קלות. גורמת לו להשתגע ולגנוח מכאב מהול בתשוקה. "לפחות אני לא אצטרך להתגעגע אלייך היום.." הוא מחייך מיד לאחר שהשתלט על כל האקט ונישק אותי. "בטח.." אני ממלמלת, נזכרת שאני חוזרת איתו אל המשרד, אחרי שכולם גילו שאנחנו יחד. כ"כ לא בא לי על זה, על המבטים ועל השאלות. "יאללה, נזוז?" הוא שואל, מקים אותי בעדינות על רגליי. "יש לי ברירה?" אני שואלת גורמת לעידן לצחוק ולנער את ראשו בייאוש. "מה אני יכול לעשות בשביל שתצאי מהבאסה שלך?" הוא שואל בחיוך, ואני יכולה לחשוב על כמה דברים שיוציאו אותי מהבאסה.