אהבה קצרה

פרק מס' 26

רגע לפני שדלתות המעלית נסגרות, וכולנו עומדים שם יחד, עידן מושך אותי משם החוצה. "אנחנו כבר עולים" הוא מחייך אל החברים שלו לעבודה. עיקצוצים מוזרים הגיחו בבטן שלי. המבט הקנאי שלו נגלה לפניי, עם העיניים הכחולות הזועמות. מבלי לומר יותר מדיי מילים הוא פתח את הדלת שמובילה לחדר המדרגות, וטרק אותה עם הרגל. פחדתי לומר משהו, ידעתי שהוא במצב רוח הקנאי שלו, העצבני מאוד, וששום דבר לא יעזור אלא להפך. הוא דחף אותי אל הקיר, הנשימות שלי הפכו לכבדות יותר ולא ידעתי למה לצפות ממנו הפעם. העיניים שלו - שצבען ברגע זה כחולות כהות, ננעצו בשלי. הלסת שלו התהדקה וכל הגוף שלו התקשח. כמעט ופרצתי בצחוק כשעברה בראשי המחשבה שהוא נראה ככה נורא סקסי. "מה את צוחקת?" הוא שואל בטון נמוך, שמנסה להיות מאופק. "אני לא" אני ממלמלת בשקט, החיוך שכנראה הסגיר אותי קודם נמחק במהירות. "מה קרה?" אני שואלת עדיין בשקט, כמעט לוחשת.. הידיים שלו  כולאות אותי ביניהן והוא נצמד אליי. "מה קרה את שואלת" הוא ממלמל כאילו לעצמו. "הבן זונה הזה סימן אותך, אני מכיר אותו" הוא מסביר בכעס. מה אני אשמה? "אני אשתגע ממך בסוף" הוא אומר בתסכול ונראה סובל. הוא מצמיד אותי חזק יותר אל הקיר, קצת כואב לי. הפה שלו מסתער על שלי והוא אוחז בישבן שלי, גורם לי להתרומם מעליו. הרגליים שלי נכרכות סביב מותניו, ואני יכולה להרגיש את כולו עליי. הוא עושה את זה בצורה אגרסיבית שכבר אופיינית לו, זה גורם לי לרצות אותו יותר. "הוא יכול לסמן אותי כמה שהוא ירצה.. אני שלך עידן, רק שלך!" אני מנסה להרגיע אותו כשהפה שלו מתנתק מפי. יכולתי לראות שהוא נלחם עם עצמו. אני עדיין כרוכה סביבו, ולא רוצה להתנתק ממנו. אני מלטפת את השיער שלו בעדינות, כדי לא להרוס אותו ונושכת את השפה שלו, מוצצת אותה ומתעללת בה קצת. "אני רוצה להיות בתוכך" הוא ממלמל לתוך צווארי, מוצץ את האזור ורוב הסיכויים שגם משאיר סימן. "תתאפק, אנחנו במקום העבודה שלך" אני עונה, ואפילו אני לא מאמינה למילים של עצמי. "כמו שאת מתאפקת.." הוא ממלמל בחיוך וצוחק. הוא מוצא את הנקודה המושלמת כדי להשתפשף בי. החום מתפשט בתוך גופי ואני נושמת בכבדות. אני מביטה בעיניו לרגע אחד וברגע השני מחדירה את לשוני לתוך פיו, ומובילה את הנשיקה הסוערת הבאה שלנו. "בוא נעלה, שלא יחשדו" אני אומרת מפסיקה את זה כשזה נהיה רציני מדיי. אני מתנשפת כשאני יורדתי ממנו, ואני מנסה להרגיע את הגוף שלי שרוצה עוד. "תחכי רגע" הוא מבקש ועוצם את עיניו חזק, אני רואה את הזקפה הענקית והבולטת שלו ולמרות שאני מתה לעשות משהו בנידון, אני לא יכולה. אחרי כמה דקות הוא נרגע מעט ואנחנו עולים למעלה בשתיקה. "לאן הלכתם?" מיקה שואלת במבט חשדן. "היינו צריכים לעשות משהו" עידן עונה בחיוך, מנסה להתנער מהחטטנות שלה. אנחנו מתיישבים בפרגולה לצידה של מיקה. דניאל ושלומי בצד אחד, ומהצד השני מיקה, עידן ואני. הדלקתי סיגריה והייתי צריכה להירגע מהרגע עם עידן, עדיין בערתי בכל הגוף. אני מגניבה אליו מבט, זה מדהים כמה השפעה יש לגבר הזה עליי! הוא רואה את החיוך שלי ומחייך אליי חיוך ממזרי שרומז שנמשיך את מה שהיה בחדר המדרגות מאוחר יותר. אני מעקמת את פי ומפנה את מבטי ממנו. "אז, שירה את האחות הקטנה של אלון מה?" דניאל שואל בחיוך, שתי גומות עמוקות נגלו לפניי. "כן" אני ממלמלת בעצבנות ויכולה לראות את עידן נועץ מבט עצבני בדניאל. "אני אוהב אותו, הוא אחלה גבר" הוא מוסיף בחיוך ונשען אחורנית, ממשיך לבחון אותי במבט מפתה. שלומי גם מסתכל על דניאל במבט מזועזע, כנראה שלבחור אין גבולות. "תעזוב את הילדה בשקט" מיקה כועסת עליו. 'אמא שלך ילדה' מץחשק לי לזרוק לה, אבל אני מתאפקת בכל כוחי. "יאללה צחקנו אבל חלאס" עידן אומר לו בנימה כועסת, דניאל נרגע עם המבטים והנושא הוחלף.