אהבה קצרה

פרק מס' 46

ניסיתי.. ניסיתי להתעלם מהנוכחות שלו. התחרפנתי וגעשתי בתוכי מזה שהוא מצליח להשפיע עליי כ"כ חזק גם עכשיו. מה הסיכוי שאפגוש בו דווקא עכשיו? שישב מטר ממני ומהחברים שלי על החוף באילת? אני אוחזת בצידי מיטת השיזוף כ"כ חזק, כדי שהידיים שלי לא ירעדו. העיניים שלי מסתתרות מאחורי משקפי השמש ואני מרגישה את השמש קודחת מעליי. אני יודעת שהוא יושב שם כשגופו החשוף צמוד לגופה של בחורה אחרת - אני משתגעת מהמחשבה הזו ומקנאה בטירוף. מתחשק לי להעיף לשניהם סטירה ולגרש אותם מפה. אבל כמובן שכל אלה מתרחשים בראשי, ואף אחד לא אמור לדעת את זה. כלפי חוץ אני משדרת אדישות. אז עידן פה, ביג דיל! כן בטח.

בדקות הראשונות שאני שעונה על אורי, אני אוהבת את זה. רציתי שעידן יראה שאני ממשיכה הלאה, שלא אכפת לי ממנו יותר ושזה שנפגשנו לא אומר כלום מבחינתי, כי הוא כלום עבורי. אחרי 10 דקות בהם הרגשתי את העיניים שלו שורפות אותי, התחלתי להרגיש את החוסר נעימות. גם כלפי אורי, שזה לא מגיע לו שאנצל אותו. יכולתי להרגיש שאורי מנסה לסמן את הטריטוריה שלו. הוא כבר שמע על עידן מספיק כדי לדעת כמה אהבתי אותו, וכמה הוא צילק את הלב שלי מספיק כדי לא להתחייב לאף גבר אחר.
אני מתרוממת ממיטת השיזוף, אחרי שנעתי בה בחוסר נוחות ומתיישבת בקצה. אני לוגמת מהבירה הקרה שלירון הושיט לי, ונלחמתי עם עצמי שלא לפזול אל הכיוון השני. אסור לי.

שנה וחצי שאין לי מושג מה קורה עם הבן אדם הזה. בכל פעם שאלון פלט בטעות משהו שקשור אליו, הוא השתתק מהר והחליף נושא. מתתי לדעת, אבל ידעתי שככה זה עדיף - כמה שפחות אדע ככה פחות ארגיש. הדבר היחיד שידעתי זה שהוא סיים את ההתמחות שלו והפך להיות עורך דין מן המניין. שמחתי בשבילו וידעתי שהוא עושה את העבודה שלו מצוין.

כשאני מסיימת לעשן סיגריה אני נעמדת עם פניי לכולם, ועיניי באופן אוטומטי מופנות גם אל החבורה משמאלי. אני מרשה לעצמי לבחון את הבחורה שאיתו - בעלת שיער חום ארוך, גוף יפה ותווי פנים שמכאן נראים לי מהממים. היא יושבת על הברכיים שלו וכורכת את ידייה סביב עורפו. אני בוחנת גם אותו - צבע עורו שזוף יותר, שיערו מעט מרושל אבל עדיין מסודר וזה מעלה לי חיוך קטן באופן אוטומטי, הגוף שלו חטוב יותר וגורם לי לרגע לעצור את הנשימה שלי כמו תמיד. אני בוערת. הוא עדיין גורם ללב שלי לפרפר. לפתע העיניים שלו כאילו חודרות מבעד למשקפיים שלי ואני מסיטה את עיניי במהירות ממנו. אני מרימה את המשקפיים אל ראשי ומחייכת אל אורי חיוך אמיתי. אני לא רוצה שיחשוב שאני מתרחקת ממנו בכוונה. הוא מחייך בחזרה ואני יכולה להירגע ולנשום לרווחה. "אני נכנסת למים" אני מודיעה בשקט למי ששמע אותי. כולם שקועים בשיחה לא מעניינת, על נושא לא מעניין שהפרחות חופרות עליו שוב ושוב. אורי בדיוק הדליק סיגריה וקצת שמחתי בתוך תוכי כי רציתי ללכת לבד. הוא מרים אליי את עיניו "את רוצה שאבוא איתך?" הוא שואל בעיניים רכות. "זה בסדר, אני עוד מעט אחזור" אני מושיטה את ידי אל ידו והוא מלטף אותה ברכות. מיתר יודעת שאני צריכה להיות לבד לכן רק שולחת אליי חיוך מעודד ממקום מושבה, ומסמנת לי כל מיני תנועות מוזרות ומצחיקות שגורמות לי לפרוץ בצחוק רועש.