אהבה קצרה

פרק מס' 47

עידן

אני לא יכול להוריד את העיניים שלי ממנה. מהשנייה שפגשתי בעיניים המופתעות שלה אני לא מצליח להשתחרר מהן. העיניים הירוקות שלה בהירות יותר על הגוף השזוף, והגוף הזה... פאק היא כל כך סקסית, השיער שלה נראה בהיר וארוך יותר. אני רואה את כל העיניים הרעבות של הגברים בחוף נעוצות בה, ולה אפילו אין מושג. לא חשבתי שהיא יכולה להיראות אפילו יותר טוב. אני מנסה לשכנע את עצמי שאני כבר לא אוהב אותה, שהיא לא עושה לי כלום. אבל הלב שלי דופק כ"כ חזק וכל הגוף שלי מודע לזה שהיא כאן, שירה כאן, אחרי פאקינג שנה וחצי שלא ראיתי אותה. אני נזכר בתקופה השחורה שהייתה לי אחרי שהיא עזבה לאילת, איך שנאתי אותה על זה שעזבה אותי ולקחה איתה את הלב שלי. חצי שנה לקח לי להתגבר עלייה, סוג של להתגבר.. אבל החלטתי להמשיך בחיים שלי. לשקם אותם. אני כבר לא ילד, אני צריך להתחתן מתישהו ולהקים משפחה. אני רואה את העיניים המאוכזבות של אמא שלי בכל פעם שהיא מנסה לדבר איתי על הנושא הזה. מלבד דברים סתמיים, אלון לא סיפר לי עלייה כלום. כשהייתי יורד לאילת הייתי מתפלל בכל פעם שאני אתקל בה, לא יודע מה דפוק בי שאני עדיין רוצה לראות אותה אחרי כל מה שעברתי בגללה. אני לא יודע מה אני מרגיש עכשיו, הכל מתערבב בי. הכעס, הגעגועים אלייה, האהבה. אני רואה מישהו שאוסף אותה אליו ומתחיל להרגיש את העצבים צוברים תאוצה. מה חשבתי לעצמי? שהיא ישבה כאן וחיכתה לי כל הזמן הזה? אני חושב שאני עוד שנייה מתפוצץ, ואני נאבק לא לקום ולהוריד לו אגרוף. 'היא כבר לא שלי' אני מזכיר לעצמי. 

עיניי הדבש של ירדן מזכירות לי כמה היא סבלה בגללה, כמה חרא האכלתי אותה עד שהגענו למה שהגענו. אני מרגיש שהיא לא מרגישה בנוח עם זה ששירה כאן. איזו בחורה אחרת כן הייתה מרגישה בנוח אחרי שהייתה רואה את האקסית של החבר, את אהבת חייו, זו שהשאירה כ"כ הרבה בלאגן והרס אחריה כשעזבה? לא מספיק שאני קשה, אז כשהיא עזבה אותי נהייתי קשה פי שתיים. שלושה חודשים לא יכולתי לגעת באף בחורה. התמקדתי בעבודה ובהוצאת עצבים ותסכול בחדר כושר. לא הייתה שנייה שלא הייתי חושב עלייה. איך היא מסתדרת שם לבד? ואם היא מצאה לה מישהו אחר שידאג לה? אני יודע שאני זה שגרם לזה שתעזוב, אבל הבטחתי לה שאשתנה. התחננתי אלייה שתישאר. ובסוף היא עזבה.

אני מחזק את האחיזה שלי סביב גופה של ירדן ומסתכל לתוך עיניה ברוך. היא מצליחה להירגע קצת ומחייכת אליי. אני מצמיד את שפתיי אל שפתייה ומנשק אותה ברכות, תוך כדי הנשיקה הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו זו שירה שנמצאת פה ליד. אני מנסה להיזכר בטעם האלוהי שהיה לה, ובריח שלה.. ה', הריח שלה היה יכול לשתק אותי. הנשיקות שלנו תמיד היו רעבות, אהבתי לטרוף אותה. הייתי מאבד שליטה עם הבחורה הזו, בהכל. אני מתנער במהרה מכל המחשבות האלה. אני כזה בן זונה, איך אני יכול בכלל לחשוב עלייה עכשיו כשאני מנשק את ירדן?