YOU&I

פרק 8- חוקי ערסים

וככה ישבנו בשקט, בדממה. כל המילים שהיו אמורות להיאמר נעלמו, התפזרו ברוח החמימה. כל הרגשות; העצב, הכעס, האכזבה, נעלמו כלא היו. כל החושים התעמעמו מהישיבה הממושכת. נשארנו מרוקנים, מרוקנים מכל מילה ורגש ויכולת תחושה. הדממה אמרה את דבריה, וככה ישבנו בשתיקה והקשבנו לה,  לזאת שאמרה את מה שהיה חייב להיאמר בלבד.

☆

אבישג

התיישבתי בכיסא בעייפות, כבר לא רוצה להתחיל את הבוקר הזה עם שעתיים ספרות עם פרופסור זאב החפרן..

"אממ.. אבישג?" קול גברי לא מוכר נשמע  מאחורי.

"כן?" הסתובבתי וראיתי מולי נער עם עיניים ירוקות ושיער שחור- הוא היה ממש מוכר לי מאיפה שהוא.

"תגידי.. ראית את אדל?" קלטתי מאיפה הוא מוכר לי, רק אתמול אדל חפרה לי עליו בלי הפסקה.
קיבלתי הודעה בפלאפון. 'זונה מה נראה לך שלא חיכית לי!? אני בשער עוד דקה בכיתה'.

"בדרך," הראיתי לדורי את ההודעה וחייכתי. אז כנראה שהוא באמת התעניין באדל ולא סתם. הוא חייך גם ומילמל משהו כמו 'תודה' והלך לשבת במקום. לא היה לי כוח להסביר לאדל את מה שקרה לפני שהיא נכנסה, כי אז פרופסור זאב היה אומר לי שאני מפטפטת וברור שאני אשמה תמיד. אז כתבתי לאדל בפתק קצר וכשהיא נכנסה- אדומה מריצה ועצבנית נתתי לה את הפתק וצחקתי עליה. דורי הסתכל עליה, והיא האדימה יותר ממה שהייתה קודם מהריצה.

"די להיות פאדחנית." משכתי אותה לישיבה בכסא שלידי, מחוץ לטווח ראייתו של דורי.

"אני לא מאמינה שלא חיכית לי!"

"לא רציתי לאחר."

"לא איחרתי."

"הגעת על הדקה," אמרתי ופרופסור זאב נכנס לכיתה.

"מה זה?" שאלה ונופפה בפתק.

"תפתחי ותראי." השבתי.

"גברת אלימלך, עוד לא התחלתי את השיעור וכבר אני שומע את הקול שלך, כמה צפוי."

"אני לא עשיתי כלום!" עניתי בכעס.

"את אף פעם לא עושה כלום. עכשיו תהיי בשקט כי אני הולך ללמד חומר חדש."

אוף, לו רק יכולתי לירות קרני לייזר מהעיניים שלי כבר הייתי מפוצצת אותו לשניים!

אדל קראה את הפתק והתחילה לקפוץ מהתרגשות. צחקתי עלי ופתחתי את מחברת ההתכתבויות שלנו, בידיעה שאני לא הולכת להקשיב לשיעור המשעמם הזה.
הייתי עסוקה בלכתוב לאדל על המראה של דורי- שבאמת היה בסדר, כשליאו נכנס לכיתה.

"סליחה על האיחור." אמר אוטומטית ופנה להתיישב.

"אני מעריך את הנימוסים שלך, אדון אוחיון, אבל לשיעורים שלי לא מאחרים בלי לקבל עונש. מחר התייצבות ברבע לשמונה."