ליאו
"מה?" התיישבתי במהירות על הכיסא.
"היא בסדר עכשיו חומד, ואפשר יהיה לבקר אותה מחר." אמא שלי ניסתה להרגיע אותי.
"למה היא בבית חולים?!" הגברתי את קולי.
"די, ליאו. היא בסדר עכשיו." אמא שלי שוב ניסתה להגיד לי.
"אבל למה היא שם מלכתחילה? מה קרה לה?" הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר ברגע שהיא לא ענתה לטלפונים שלי. התקשרתי אליה כל כך הרבה פעמים, היא לא הגיעה לשיעור למרות שראיתי אותה בבית הספר. וגם היה את השמועות על הריב שלה ושל אדל.
ברגע שנגמר בית ספר רצתי לבית שלה, אבל אף אחד לא היה שם. אחרי כך חזרתי הביתה ואמא שלי דיברה בטלפון עם נורית, אמא שלי אבישג. ורק אחרי עוד עשר דקות שלמות בהם אימי חיממה לי את ארוחת הצהריים היא נזכרה להגיד לי שאבישג מאושפזת בבית חולים.
"אני לא יודעת ליאו, דיברתי עם נורית רק כמה דקות. אבל היא בסדר עכשיו, היא רק צריכה מנוחה ושקט."
"לא מעניין אותי, אני הולך לראות אותה." קמתי ממקומי בנחישות.
"לא ליאו, אתה לא." אמא שלי דיברה בקול תקיף. "היא מותשת, רוב הסיכויים שהיא תישן עד מחר. ואין שעות ביקור לטיפול נמרץ. תתאזר בסבלנות וביום רביעי ניסע אליה, דבר ראשון על הבוקר."
התיישבתי חזרה במקומי בתבוסה. כל כך דאגתי לאבישג - היא בבית חולים ואני פה, בלי יכולת לתקשר איתה.
"על הבוקר?" שאלתי אותה.
"כן, נצא ברגע שנורית תודיע לי שהיא ערה." משכתי את המזלג שלי מהצלחת והתחלתי לשחק איתו. כל התאבון שלי אבד ברגע ששמעתי שאבישג מאושפזת.
°•○~°•○~°•○~°•○~°•○~°•○~°•○~
"זה לא פאקינג מעניין אותי!" צרחתי על האחות המסכנה. היא הייתה נמוכה ממני בשני ראשים אבל עקשנית שזה משהו. והיא לא נתנה לי להיכנס לחדר של אבישג. כבר יומיים שלא ישנתי, משתגע מדאגה לאבישג.
והעובדה שלא יכולתי לראות אותה.. אמא שלי הלכה להביא קפה ביחד עם המשפחה של אבישג אבל האחות המטומטמת הזאת לא הסכימה להכניס אותי בלעדיהם.
"אתה בן משפחה?" היא שאלה שוב בקול המעצבן שלה.
"לא!" צעקתי עליה.
"אז אני מצטערת, הביקור הוא רק לבני משפחה." היא המשיכה לחסום את הכניסה.
"אני יותר מבן משפחה, מה את לא מבינה?! תפתחי כבר את הדלת המזויינת או שאני-"
"ליאו." קול חלש קטע את דיבוריי הכועסים. זו הייתה אבישג, היא עמדה מאחורי הדלת שהאחות חסמה.
"תחזרי לשכב." האחות ציוותה עליה וסוף סוף פתחה את הדלת. ישר נכנסתי בעוד היא עזרה לאבישג לחזור לשכב. ואז נשמתי בהקלה. לא האמנתי לאף אחד שהיא בסדר עד שראיתי אותה בעצמי. אמנם היא הייתה חיוורת וקצת רזה יותר, אבל היא חייכה אליי והעיניים שלה ברקו.
YOU ARE READING
YOU&I
Romance״תמיד היית אחד שבורח. ברגע שהכל היה מתחיל להיות טיפה לא בסדר, היית נעלם. תמיד תהיתי לאיפה אתה הולך. או למה אתה לא לוקח אותי איתך. ומה אם הכל יהיה לא בסדר לגמרי פתאום? אולי תיקח אותי איתך? כן, ככה חשבתי. לא ציפיתי ממך ליותר מזה. יודע מה? לך לאלף עזא...
