YOU&I

פרק 11- יון

☆

אבישג

"אוהב אותך." אמר לי עומרי ונשק לשפתיי ברכות.

"ביי," חייכתי בין שפתיו ונכנסתי מהר הביתה, לפני שלא אעמוד בפיתוי ואחזור אל זרועותיו. החלפתי את השמלה הקיצית האדומה שלקחתי מאדל בהשאלה למשחק היום למכנסיי בית כחולים רפויים וטי - שרט אפורה שגדולה ממני ב3 מידות לפחות. אחר כך הלכתי למטבח וחיממתי שקית פופקורן במקרו.

"יש שניצלים!" שמעתי את אמא צועקת מלמעלה.

"אני אוותר." השבתי בשקט. אני מעדיפה פופקורן.  הוצאתי את הפופקורן מהמקרו שצפצף ושפכתי אותו לקערה גדולה. לקחתי את הקערה לסלון והדלקתי את הטלוויזיה. הכנסתי את הפלאפון למטען ושמתי אותו על ברכי- יש דברים יותר חשובים מקרינה כרגע. העברתי ל'שוטר הטוב' בטלוויזיה והתרווחתי את הספה בנוחות. לא עברו חמש דקות כשההודעה הראשונה הגיעה.

'הוא הזיז את הכיסא כמו ג'נטלמן. הוא צחק ממשהו שאמרתי'

'מצוין' רשמתי לאדל באהדה.

'אוי לא'

'מה קרה?'

'הוא שאל אותי מה אני רוצה לאכול הרגע'

'זה מה שעושים בדרך כלל דלוש'

'מה להגיד???'

'מה שבא לך. תהיי טבעית ותפסיקי להיות בפלאפון, שדורי לא יחשוב שהוא לא מעניין אותך'

'ברור שהוא מעניין אותי!'

'אז תהיי גבר ותראי לו את זה'

'טוב אחי'

גלגלתי עיניים והנחתי את הפלאפון בצד. הייתי ממש מופתעת כשאדל אמרה שדורי הזמין אותה לדייט, הם דיברו אולי חמש דקות! אני שמחה בשבילה והכל, אבל זה די מהר.. הם עוד לא הכירו בכלל. אבל דורי נראה בחור טוב- לא ציפיתי מערס שמושפע מאביתר לקחת את החברה לעתיד שלו למסעדה ולא למועדון או יציאה לילית שונה כדי להשוויץ בה. אני מקווה שילך להם טוב.
הפלאפון שלי צפצף שוב. הנחתי שזאת עוד פעם אדל.

'אנחנו צריכים לדבר'.

ההודעה הייתה מליאו.
לא עניתי לו. הוא כעס עליי, עכשיו אני כועסת עליו.

'אבישג. קרה משהו'

הבהיל אותי איך שהוא רשם את זה. דמיינתי את פניו הרציניות מאחורי המסך ומיד התקשרתי אליו. הכעס והמריבות יכולות ללכת עכשיו לעזאזל.

"אבישג." הוא ענה בקול שכל כך קיוויתי לא לשמוע. רק פעם אחת נוספת שמעתי אותו מדבר ככה- תערובת של ייאוש וחוסר תקווה, כשליאו הבין שאחיו הגדול לא הולך לחזור למשפחה שלהם. מה קרה כבר עכשיו?