YOU&I

פרק 13- אחות של

''Dreaming bout the day
when you'll wake up and
find that what you're looking
for has been here the
whole time''

- T.S

☆

                        אביגיל

הנה הוא. אני עומדת ליד הלוקר שלי 12 וחצי דקות ביחד עם ארגמן, חברתי הטובה ביותר ומחכה לראות אותו. את ארגמן הכרתי ביום שהגעתי לכאן, לפני חודשיים בדיוק, הייתי לבד בהפסקת אוכל וגם היא הייתה לבד ואז היא באה ושאלה אותי מה מערכת השעות שלי וגילינו שאנחנו כמעט תמיד ביחד בכל השיעורים ומאז אנחנו יושבות כל הפסקה ביחד והולכות לשיעור ביחד.

יש כאלו שיאמרו שהיא מוזרה, עם הבגדים הרחבים והנפוחים שלה והסרטי פפיון הענקיים הלא תואמים שהיא תוקעת בשערה הנפוח כל בוקר, אני אומרת שהיא פשוט שונה והיא חברה נהדרת כשבאמת מכירים אותה. אני פותחת את הלוקר שלי ומוציאה את מחברת אנגלית.

ארגמן לא מפסיקה לדבר על כל מיני נושאים סתמיים- לימודים, שיעורים, עבודות ובנים. כשהיא שואלת מי מוצא חן בעיני אני אומרת את שמו בשקט,
והיא אומרת "לא ירד לך ממנו? סתם קראש דפוק וסטוציונר". ואני אומרת פשוט
"לא".
ואז היא מתחילה לדבר על הבנים שהיא אוהבת ואני שותקת ומסתכלת על הדרך, מחכה לחמש שניות בתחילת כל בוקר שאני רואה אותו ושומעת את קולו הערב מדבר אליי ואומר לי 'בוקר טוב אחות של'. ואני אף פעם לא עונה, אין לי מספיק אומץ לענות, מחשש שאגמגם או אפלוט משהו לא קשור.

יותר כיף לבהות בו מאשר לדבר איתו ממש. והגיע הרגע, הוא הולך במסדרון ביחד עם אחי ליאו, מעביר יד בשיערו האדום כאש הכל כך מושלם והולך ללוקר שנמצא שני לוקרים לידי. כמו תמיד אני קוברת על פרצופי בלוקר, מחשש שיראה את פניי. אני לא יפה, אני לא מושלמת ולמרות שאני יודעת שאח שלי יהרוג אותו אם ידבר אליי מילה אחת לא במקום, אני פוחדת שהוא יצחק עליי.

"בוקר טוב אחות של." אומר לי כמו כל בוקר מהיום שהגענו לכאן, מהיום שהוא הכיר את ליאו. בכל פעם סומק מציף את לחיי וגורם לי להיראות כמו ילדה בת חמש, עוד סיבה לקבור את פרצופי יותר עמוק בלוקר. אני לא עונה ואז הוא הולך ביחד עם אחי לאיזשהו שיעור, או הברזה, ויותר אני כמעט לא רואה אותו כל היום. אולי רק מבט חטוף כשאני עוברת בין שיעור לשיעור.

"מתי תגידי לו כבר?" נאנחת ארגמן לצידי.
אני מגחכת בשקט.

"למה שאני ירצה להשפיל את עצמי ככה?"

"יש לך שתי אפשרויות, גולי. אחד, או שאת הולכת אליו ומתוודה במה שאת מרגישה כלפיו. או שתיים, שאת מוציאה אותו מהמוח שלך ושוכחת אותו ומתחילה להתרכז בבנים שכן ישימו לב אלייך."

"תמיד יש עוד אופציה," אני מתגוננת.

"את לא יכולה להמשיך ככה, כל בוקר את פשוט מחכה שהוא יעבור, וכן אני יודעת שאנחנו לא סתם עומדות ומקשקשות בדיוק ליד הלוקר שלך במשך 10 דקות כל יום, ואז את פשוט מסתכלת עליו, מתעלמת ממנו כשהוא מדבר אלייך ומסמיקה. זה לא יכול להימשך. תשחררי."