YOU&I

פרק 22 - לשכוח

    ''אם אתה אוהב מישהו, תן לו ללכת. אם הוא יחזור אליך, הוא שלך לנצח. אם לא, זה מעולם לא היה אמור לקרות''
- אנונימי

    ☆

אבישג

"אני כל כך מצטערת," אמרתי לאדל.

"זה בסדר, את יותר חשובה ממנו." היא חייכה והרגשתי ממש לא נעים שככה קטעתי את הדייט שלה ושל דורי.

"עכשיו," היא התיישבה על מיטתי. "תספרי לי מה קרה." היא הסתכלה עליי במבט שואל ודמעות הציפו את עיניי שוב. סיפרתי לה את הסיפור במהירות, לפני שאשבר ויפרוץ בבכי. וכשסיימתי והדמעות באו, ראיתי רגשות שונות מתחלפות על פניה. היא חיבקה אותי ואמרה לי שהכל בסדר, שזאת לא אשמתי ושעומרי ממש דפוק.

"אני אוהבת אותו," ניגבתי את עיניי האדומות עם טישו.

"אני יודעת שוגי, אבל את צריכה ללמוד לשחרר. זה נגמר, ולפי איך שהוא התנהג אני לא חושבת שהוא אי פעם אהב אותך. אני חושבת שהוא ניצל אותך וכשראה שאת מכבדת את עצמך הבין שאין לו סיכוי לקבל את מה שהוא רוצה." היא ענתה ושוב פעם תחושת מועקה עלתה לי בגרון.

"בנים זה עם חרא," העפתי כרית על הקיר בתסכול.

"עומרי היה ונגמר, הגיע הזמן לצאת מהדיכי." אדל קמה ופתחה את ארוני.

"מה את עושה?" שאלתי.

"לוקחת אותך להנות קצת. לשכוח את האקס," ידעתי שאין טעם להתנגדות, אז פתחתי את קבוצת הוואטסאפ המשותפת שלי עם אדל, נוי, ומעיין וכתבתי להם שיוצאים היום.

"יאללה את מתארגנת?" אמרה אדל בקוצר רוח. היא כבר הייתה מדוגמת ברגע שהגיעה לפה, עם השמלה היפה והאיפור העדין. קמתי והתעשטתי על עצמי, נשמתי כמה נשימות עמוקות ופניתי לשידת האיפור שלי. אני הולכת להנות. אני הולכת לשכוח את הראשון ששבר לי את הלב.

ליאו

היא לא זכרה את הנשיקה. היא לא זכרה כלום, לשם שינוי. השעה היתה מאוד מאוחרת כשאני ואורטל סיימנו את העבודה המתישה בביולוגיה. אחרי אינספור שעות עבודה, אינספור וויכוחים.

"אני אדפיס אותה ומחר אגיש למורה." אמרתי לאורטל ושמתי את התיק שלי על גבי.

"שמחה שזה נגמר," היא אמרה וידעתי שזה הכי קרוב ל'ביי' שאקבל ממנה, לכן יצאתי מדלת חדרה, קיוויתי שבפעם האחרונה ועברתי ליד החדר של איזבל.

"ליאו!" אמרה איזבל ואני נעצרתי בדלת חדרה. "בוא רגע," היא אמרה ונכנסתי בהיסוס לחדרה. היא נראתה נבוכה, כך שיערתי שהיא זכרה הכל. עבר שבוע מאז יום הולדתה של אמילי, ובאותו שבוע לא יצא לי לראות את איזבל בכלל.