לא חזרתי אל ליאו בסוף. הוא שם לב שלא התקשרתי חזרה? הוא בטוח שם לב! ולמה לא התקשרתי חזרה?
קמתי מהמיטה והתמתחתי. שיפשפתי את עיניי והסתכלתי על השעון.
פאק! קמתי חצי שעה אחרי שהשעון צילצל! איך זה קרה?!
התחלתי לרוץ בבית בפניקה, להרתיח מים לקפה ולצחצח שיניים שניה לאחר מכן. שטפתי את פניי בזריזות ופתחתי את המסקרה, כשנשמע צלצול בדלת.
"שניה!" התחלתי למרוח מסקרה במהירות, נזהרת שלא להכניס אותה לעין.
עכשיו נשמעו דפיקות. מי זה כבר? "עוד רגע!" התחלתי להתעצבן. אף אחד אחר לא היה בבית, שיערתי שמור הלכה לבית ספר וליוותה את נווה גם וההורים שלי כבר יצאו לעבודה מזמן.
עכשיו הדלת נפתחה ונבהלתי. מה אם זה פדופיל?
"מי זה?!" צעקתי במחאה ועזבתי את המסקרה, רצה למטה ונזכרת שאני עדיין עם פיג'מה.
"היי." ליאו העביר את ידו בראשו ואני נהייתי מובכת.
"סליחה שנכנסתי ככה.. פשוט לא ענית לשיחות שלי בבוקר-"
"זה בסדר! אני ישנתי." סידרתי את מכנס הפיג'מה הקצר להחריד שלי במבוכה.
"אני חייבת לסיים להתארגן.." אמרתי באי- נוחות כשהמשכנו להסתכל אחד על השנייה.
"כן ברור, אני אחכה פה." הוא אמר והתיישב על הספה בסלון. טסתי חזרה לאמבטיה, מסיימת עם המסקרה ומפזרת את שיערי מהמצב המזעזע היה שרוי בו כל הלילה. מיהרתי לחדר שלי וזרקתי על עצמי את הבגדים הראשונים שראיתי - חולצת בית ספר לבנה וג'ינס שחור ואולסטאר שחוקות. לא היה לי נעים שליאו מחכה לי למטה. הוא דאג לי, הוא בא עד לפה רק בגלל שלא עניתי לו בבוקר? חטפתי את תיק בית הספר שלי מהפינה שלו בחדר וירדתי במהירות במדרגות.
"ליאו?" שאלתי כשלא שראיתי אותו בסלון.
"פה," נשמע קול מהמטבח. צעדתי לשם וראיתי אותו עם כוס של נס קפה ושתי עוגיות. "בבקשה," הואר הגיש לי את הכוס והחזקתי אותה בשתי ידיי.
"אהמ תודה," אמרתי במבוכה כיצאנו ונעלתי את הבית.
הוא לקח עוגייה אחת והתחיל לכרסם אותה בעוד אני שתיתי את הנס קפה שלי.
"אני פשוט לא מאמינה שלא קמתי," נאנחתי כשהסתכלתי על השעון. למרות כל ההתארגנות המהירה שלי כנראה שנאחר.
"זה בסדר, קורה לכולם." הוא אמר. האווירה בינינו הייתה מאוד מתוחה - בלי שום סיבה.
"אהמ, סליחה שתאחר בגללי." אמרתי והסתכלתי על הפלאפון שלי. הוא האט.
"אני מעדיף לבלות את הזמן שלי איתך מאשר להגיע לבית ספר בכלל." המשפט שלו גרם לי להסמיק. גיחכתי טיפה והמשכנו ללכת במתיחות. הוא באמת התכוון לזה?
ליאו
באמת התכוונתי לזה? אני מניח שכן, אם זה יצא מהפה הדפוק שלי שאם שניה אחת לא שומרים עליו הוא אומר את כל מה שאני חושב עליו אז.. כן, התכוונתי לזה.
נכנסנו לבית ספר בשתיקה, אבישג הייתה בפלאפון שלה והתכתבה במהירות ואני הייתי שקוע במחשבות, עליה.
YOU ARE READING
YOU&I
Romance״תמיד היית אחד שבורח. ברגע שהכל היה מתחיל להיות טיפה לא בסדר, היית נעלם. תמיד תהיתי לאיפה אתה הולך. או למה אתה לא לוקח אותי איתך. ומה אם הכל יהיה לא בסדר לגמרי פתאום? אולי תיקח אותי איתך? כן, ככה חשבתי. לא ציפיתי ממך ליותר מזה. יודע מה? לך לאלף עזא...
