כמה שעות קודם לכן:
מור
"אז מה את אומרת?" שחר שאלה אותי וקמה למרוח אודם על שפתיה. היא רכנה אל המראה והסתכלה אליי מבעדה.
"אני לא יודעת," נשכתי את השפה התחתונה שלי, מתלבטת.
"אין לך מה להפסיד," הראל ניסתה לשכנע אותי גם. "לא נציק לך יותר בחיים על בנים אם תחזיקי מעמד שלוש שעות." גיחכתי. "שעתיים," התמקחתי.
"טוב שעתיים, אבל כן?" הראל שינתה.
"תנו לי לחשוב על זה קצת." אמרתי ושחר גילגלה את עיניה.
"אין מה לחשוב זאת תשובה פשוטה - כן או לא." היא סיימה למרוח את האודם ושיפשפה את שפתיה זו בזו.
"אחרי בית ספר," דחיתי את זה "ובואו כבר אתן לא רוצות לאחר עוד פעם נכון?" חייכתי במעט ושתיהן מיהרו לשים את התיקים על הגב.
"עוד נזיפה אחת והמנהלת אמרה שהיא תתקשר לאמא שלי." הראל נרעדה כשיצאנו מביתי והתחלנו לפסוע לכיוון בית הספר. דויס שלח לי הודעה אם אנחנו לומדים היום למבחן הבא. כתבתי לו שברור, בכלל לא יודעת מה המבחן הבא.
"מה זה?" שחר לקחה לי את הטלפון מהיד. "כלום!" נבהלתי וניסיתי לקחת אותו חזרה.
"ד-דויס? מה זה השם המכוער הזה?" שמעתי את שחר מקריאה ונסיתי שוב לקחת את הטלפון.
"נו תפסיקי זה לא מצחיק!" אמרתי בקול מעוצבן והיא גילגלה את עיניה והגישה לי את הטלפון. לקחתי אותו בכיווץ גבות.
"אני יודעת מי זה," הראל דיברה כשהתחלתי ללכת שוב. "זה החנון הזה מאנגלית," היא המשיכה והופתעתי מכך שהיא בכלל זוכרת אותו.
"באמת מור?" שחר אמרה בקול רציני.
"מה?" שאלתי חזרה.
"יכולת פשוט להגיד לנו שאת בקטע של חנונים, תהיתי האמת מה הסיבה שבגללה את לא רוצה לצאת עם אלירן." היא הפטירה. נעצרתי במקומי.
"מה?" היה הדבר היחידי שהצלחתי לפלוט.
"אני לא אוהבת אותו!" המשכתי כשתעשתתי. "הוא סתם עוזר לי במבחנים.." ניסיתי להצדיק את עצמי. "מה שתגידי," שחר המשיכה, ממש לא משוכנעת.
נאנחתי, אני לא יכולה שהם יחשבו שאני אוהבת את דויס! "אני מסכימה," אמרתי בחוסר חשק. שתיהן הפסיקו ללכת.
"באמת?" הראל אמרה.
"כן." לא שיש לי ברירה, הוספתי בליבי.
"אני אגיד לו את זה." חיוך התפשט על פניה של שחר.
"אני אגיד לו. אני ממש לא צריכה שתדברו בשמי." אמרתי מעוצבנת בטירוף והתחלתי ללכת במהירות לשער בשנייה שנשמע הצלצול, לא מחכה להן.
מיהרתי לכיתה שלי, כמו שהבטחתי לאמא שלי אני צריכה להשתדל להיות תלמידה טובה. אבל אלירן והחברים שלו החליטו לעבור במסדרון דווקא כשאני עברתי. נאנחתי כשהבנתי שאני הולכת לאחר.
"תראו תראו מי פה," אלירן חייך אליי וגילגלתי את עיניי כשהוא עצר מולי.
"זוז אני מאחרת." דחפתי אותו וכעסתי שהוא לא זז מילימטר.
"מאחרת? מתאים לך הקטע הזה של הילדה הטובה." הוא חייך אליי ונאנחתי.
"אין לי כוח אלייך הבוקר, זוז כבר!" הגברתי את קולי.
"מישהי פה עצבנית." החבר המציק שלו אמר לצידו.
"אמא שלך מציקה!" פניתי לחבר שלו ואיגרפתי את ידיי בחוזקה. אין לי עצבים אליהם על הבוקר, פשוט אין לי.
YOU ARE READING
YOU&I
Romance״תמיד היית אחד שבורח. ברגע שהכל היה מתחיל להיות טיפה לא בסדר, היית נעלם. תמיד תהיתי לאיפה אתה הולך. או למה אתה לא לוקח אותי איתך. ומה אם הכל יהיה לא בסדר לגמרי פתאום? אולי תיקח אותי איתך? כן, ככה חשבתי. לא ציפיתי ממך ליותר מזה. יודע מה? לך לאלף עזא...
