YOU&I

פרק 40 - הלוואי שיכולתי לשכוח

אבישג

"את מוכנה?"

"לא." העברתי את משקל רגליי מצד לצד בקוצר רוח. החלקתי את שיערי בידי בפעם המאה לאותו יום.

"אבישג, כבר היה צילצול." ליאו דיבר אליי ברכות והסתכל עליי במבט מודאג. נמאס לי שכולם דואגים לי כל הזמן. אם כי אני חייבת להודות שזה חמוד כשליאו עושה את זה.

לקחתי כמה נשימות עמוקות ופסעתי את תוך שערי בית הספר.

"יהיה בסדר," ליאו אמר לי והלך לצידי. אם כמה שלא רציתי למשוך תשומת לב הנה אני מאחרת. ניסיתי לא לחשוב על כך שאני עוד מעט נכנסת לכיתה באיחור. התחלתי להתחרט על כך שהלכתי לבית ספר, אין ספק שזה מוקדם מדי. עצרתי במקומי.

"אולי אני אחזור הביתה?" שאלתי וליאו נאנח.

"אבישג, די לברוח. את תיכנסי לכיתה כמו גדולה ותראי לכולם שהכל בסדר." הקול המרגיע של ליאו גרם לי לשתוק ותוך כמה שניות המשכנו בהליכה האיטית שלנו לכיתה. תלמידים מאחרים אחרונים רצו במסדרונות במטרה להספיק לשיעור אבל לליאו זה כלל לא נראה מפריע. כאב לי על כך שהוא מאחר בגללי, בזמן האחרון הוא משקיע הרבה בלימודים שלו ואני לא רוצה שייהרס לו באשמתי.

"הגענו." אמרתי ובלי מחשבות מיותרות נוספות פתחתי את דלת הכיתה.

"אבישג? זה פרצוף שלא ראינו כבר הרבה זמן." ניסיתי לא לחנוק את המורה אילנה כשהגרמה לכל הכיתה להסתכל עליי.

"כ-כן, הייתי חולה.." מילמלתי בגמגום שלא אופייני לי. השתדלתי להתחמק מעשרות זוגות העיניים שננעצו בי ולהסתכל על נקודה מקובעת ברצפה.

"טוב, שמחה שהבראת, בואי שבי. ואתה ליאו – חבל מאוד שאתה שוב מאחר." ליאו לא התייחס למילותיה ומיהר ללכת אחריי. רק אחרי כמה צעדים אוטומטיים נזכרתי שמקומי כבר לא ליד אדל. נעצרתי במבוכה ומיהרתי להתיישב בשולחן שלמזלי היה פנוי בסוף הכיתה.

"נהנית מהמקום החדש?" קול לועג נשמע מרחוק. הפניתי את מבטי אל יערה והכרחתי את עצמי להיות אדישה. החלטתי להימנע מלענות לה, מה שאף פעם לא עשיתי. היא נהנית לראות אנשים אחרים נבוכים או מושפלים ואני לא אתן לה את התענוג.

"תעזבי אותה." קולו התקיף של ליאו נשמע חזק וברור. מבטה של יערה קפץ אוטומטית לליאו והיא כיווצה את פיה בחוסר רצון.

"מי אתה, השומר שלה?" היא ניסתה ללעוג לו.

"פעם אחת בחייך פשוט תשתקי, טוב?" הוא ענה בחזרה וסובב את מבטו ללוח.

יערה זעמה, ראיתי את זה על פניה. היא מאוד לא אהבה איך שליאו התייחס אליה ולפני המבטים הנזעמים ששלחה לעברי, הבנתי שהיא מאשימה אותי בדבר. אבל לא היה לי אכפת, כל מה שרציתי היה לעבור את היום הזה בשלום ולחזור למיטה שלי.