YOU&I

פרק 24 - חורף

****כעבור שלושה חודשים****

אבישג

רבע שנה עבר מאז שהדברים יתיישרו איתי ועם ליאו. במהלך שלושת החודשים האלה חזרנו למה שהיינו פעם, רק יותר משופר, היינו יותר בוגרים. היינו 'בלתי נפרדים' לדבריהן של חברותיי, שכל היום מתלוננות על כך שליאו גונב אותי מהן. ואולי זה נכון, אולי אני משקיעה בו הרבה מזמני ואולי קצת הזנחתי את נוי, מעיין ואדל, אבל אני מאושרת ואני מקווה שהן מבינות. העניין עם עומרי נשכח כמעט לגמרי- ליאו היה שם בשבילי ועזר לי להתמודד, הסיח את דעתי כשמחשבות עצובות היכו בי ושימש לי ככתף תומכת כשבכיתי. אני רוצה לומר שלקח לי חודשים להתגבר, שהתגעגעתי לעומרי והפרידה הייתה בלתי נתפסת. אבל אך אחרי שבוע- הבנתי שזה היה רק לטובה.

זה לא היה מחזיק בינינו - ועדיף היה לקטוע את זה לפני שנקשרתי יותר מדי. שבוע אחר כך כבר לא חשבתי יותר על עומרי, לא התגעגעתי אליו או למגע שפתיו. לא פחדתי ממנו בכל פעם שהיינו לבד, מהסיבה הפשוטה שלא היינו יותר לבד. לא היה לי רגע לבד- הייתי עם ליאו או עם חברותיי כל שעה ודקה ביום, וכשראיתי את עומרי זכיתי למבט זעוף ואטום לפני שהתרחק. ובביתי הייתי עם מור ונווה, מקשיבה לרכילויות החברות של מור על הספה בסלון ולרעש משחקי הפלייסטיישן של נווה. אני ומור עשינו שיחה חשובה בה היא סיפרה לי את כל מה שקרה עם אלירן, את כל מה שהוא אמר לה ואני חייבת לציין שאני די מופתעת. מה מור עשתה שגרמה לו להרגיש ככה? ללכת אחריו ככה?

באיזשהו מקום הייתי גאה באחותי הקטנה, שלא התרפסה לפניו כמו כל בת נומראלית אחרת ועמדה על שלה. היא וילד נחמד מבית ספרה, דויס, החלו להיפגש בביתה בקביעות ללמידה למבחנים. הם היו יושבים בחדרה של מור עם דלת סגורה, אך תמיד שמעתי אותם רבים או צוחקים. שניהם היו גאוותניים ועמדו על שלהם, והיה להם קשה להתפשר על דברים אבל תמיד הם הצליחו בסוף וצחקו על זה אחר כך. אני יודעת שמור היתה צריכה עזרה באנגלית ולכן דויס היה סוג של חובה, הוראה מאמא שלנו, אך בתוכי חשבתי שזה כבר לא מגיע מתחושת חובה. המפגשים שלהם נהיים יותר ויותר צמודים- ואחרי שעבר המבחן הם התחילו ללמוד למבחן הבא בטענה שעדיף להיות מוכנים שבועות לפני.

בנוסף לכל חיזקתי את קשריי עם אלינור, הבחורה היוצאת דופן שפגשתי באוטובוס לפני ארבעה חודשים. אנחנו נפגשים בקביעות כל יום חמישי בשעה 6 בערב בבית קפה בחצי הדרך מהבית שלי, מדברות ומקשקשות על נושאים שלא בהכרח קשורים לבית הספר. אני מרגישה פתוחה לדבר איתה – היא לא מהבית ספר שלי ואני מרגישה שאני יכולה לספר לה הכל כולל הכל, בגלל שהיא לא יודעת מי אלה שעליהם אני מדברת חוץ מהסיפורים שאני מספרת לה עליהם. וזה כיף שיש חברה כזאת. וכך עברו עליי שלושה חודשי סתיו והתחלתי את החורף עם הרגשה שהחיים שלי כבר לא כאלה דפוקים אחרי הכל.