YOU&I

פרק 19 - המפגש עם הקראש

''כמה פעמים חלמתי על הרגע שאני רואה אותך, ואתה מדבר אליי, מדבר איתי! שואל אותי שאלות ומתעניין בשלומי- כשנראה שהרבה פעמים. ועכשיו כשהחלום הופך למציאות- אני עדיין חושבת שזה חלום, ומרשה לעצמי להגיד מה שאני רוצה, כי זה כמו חלו, ואני ואתה בתפקיד הראשי''

☆

אביגיל

הוא ישב בפינה רחוקה ומוצלת, על ספסל. בלי לחשוב התקרבתי עד שזיהיתי אותו. התיישבתי על הספסל לידו.

"מה קורה אחות של?" הוא שאל וקולו חרק טיפה.

"הכל סבבה," עניתי ושיחקתי עם הדברים שלקחתי מהמזכירה. הוא צחק בשקט.

"מה מצחיק?" שאלתי.

"סתם, פשוט זו הפעם הראשונה שאני שומע אותך מדברת."

"ו?" שאלתי.

"יש לך קול יפה, תפסיקי להיות ביישנית ותשמיעי אותו יותר," המסקתי במבוכה. לא האמנתי שאני ולהב יושבים לבד, והוא מדבר איתי, מדבר מדבר. אזרתי אומץ להסתכל עליו. פניו נטפו דם ודמעות. הוא בכה ואני פלשתי לו לפרטיות. הרגשתי לא נעים.

הגשתי לו נייר והוא לקח וניגב את פניו. אחרי שסיים התבררו לי כמה דברים- האף שלו במצב גרוע, הלחי שלו נחתכה מאגרופים, והוא עדיין נראה כמו מלאך.

"הלחי שלך לא נראית טוב. אתה צריך ללכת לבית חולים. למה ברחת?" שאלתי.

"כי אני לא יכול להראות חולשה. כי כולם מצפים ממני להיות חזק וברגעים כאלה, כשמצפים ממך מעבר ליכולות שלך עדיף להיעלם עד שהעניין יישכח." השיב.

אוקיי אביגיל, די להיות ביישנית! המשפט שאמר הכעיס אותי.

"התדמית יותר חשובה מהבריאות אתה אומר?" שאלתי.

"לא, פשוט יש סדרי עדיפויות."

"סדרי עדיפויות," אמרתי. הוא המשיך להסתכל למרחק, לא הביט בי פעם אחת.

"למה באת אחריי?" הוא שאל.

"את האמת? אני לא יודעת." עניתי והתחלתי להתעסק עם הספסל.

"כלומר, איזו סיבה יש לבוא לפה? אין לך חיים?" נדהמתי מהמילים שהוא הטיח בי.
הן היו מלאות שנאה. אחרים היו הולכים משם וחוזרים ביום שהוא לא היה טעון רגשית כל כך. אני לא אחרים, ולי נמאס כבר לשתוק.

"יש לי חיים, להב. ובחיים שלי בחרתי להבריז משיעור וללכת לבדוק איך החיים שלך. איך אתה מרגיש ואם אתה צריך עזרה. אני לא יודעת על מי אתה כועס, רק שזה ממש לא פייר שאתה מוציא את זה עליי, באתי עם כוונות טובות לעזור לך וזה מה שאני מקבלת. כל היום אתה מקשקש על התדמית שלך אבל בינתיים לפי מה שאני רואה, היא לא ממש מזהירה!" הגברתי טיפה את קולי ובאתי לקום. הוא יכול להיות קראש עד מחרתיים אבל אף אחד לא ידבר אליי ככה.