פרק 20- לא קומדיה רומנטית

1.8K 94 36
                                    

''מה היינו נותנים כדי שהחיים יראו כמו קומדיה רומנטית? כדי שהשחקנים יקפצו למציאות שלנו ויהפכו אותנו למאושרים? כנראה שהרבה, ובכלל היינו שוכחים, שסרט זה בקושי שעתיים רומנטיקה. ומסתירים מאיתנו את כל החלקים הזוועתיים, את כל הפגמים של השחקנים וכל המשברים שמאחורי הקלעים. אז אמנם החיים הם לא קומדיה רומנטית עם שחקן חתיך במיוחד- אך לפחות הם לא מזוייפים כמו הסרטים.''

ליאו

"אז מה תעשה?" שאלתי את דורי.

"אני לא יודע אחי, אין לי מושג מה אני מרגיש כלפיה," ענה דורי וחפן את ראשו בין ידיו. ישבנו בכיתה ריקה בבית ספר, אחרי שהברזנו משיעור והצלחנו להתחמק מתלמיד שהמורה שלחה לחפש אותנו ודורי סיפר לי על ההתלבטויות הקשות שלו בנוגע לאדל.

"אוקיי.. מה אתה חושב שאתה רואה אותה?" ניסיתי לעזור לו להבין, את מה שגם אני לא מצליח.

"אני לא חושב, או שאני כן? אני לא יודע!" הוא נאנח בתסכול.  "אני מרגיש שאני מנצל אותה, כי היא באמת אוהבת אותי. ראיתי את זה אז ניסיתי לתת לה צ'אנס כי היא באמת בחורה מדהימה, אבל אנחנו כבר שבועיים זוג ו.. אני מרגיש שאני מנצל אותה," הוא ענה.

"אם אתה מרגיש ככה אז תיפרד ממנה." השבתי. דורי הרים את ראשו אליי.

"באמת?" הוא נראה אבוד.

"החלטה שלך," התחמקתי. הוא שוב פעם נאנח.

הטלפון שלי צילצל מהתיק. פתחתי את התא הגדול אך הטלפון לא היה שם. נאנחתי בתסכול והתחלתי לפתוח עוד ועוד תאים, שוכח איפה שמתי אותו. כשמצאתי אותו בתא האחרון נאנחתי בכעס והסתכלתי על הצג. שיחה מאבישג.

"איפה אתה?" היא צעקה ונאלצתי להרחיק את אוזני מהמכשיר. כיווצתי את מצחי. מה זאת אומרת?

"אני עם דורי. למה?" שאלתי. נשמעה אנחת תסכול ברקע.

"עזוב לא חשוב," היא ניתקה לי. עיסיתי את רקותיי וניסיתי לעכל את השיחה המוזרה, כשהבנתי. אני אידיוט! אני אידיוט מטומטם! איך שכחתי?! קבעתי איתה פגישה, היא עמדה לספר לי הכל, איך יכולתי לשכוח? מיד התקשרתי אליה, והיא סיננה אותי. התקשרתי שוב והועברתי למענה הקולי. למה אני כזה דפוק לפעמים..

"אני חייב ללכת." אמרתי לדורי שהרים מבט בשאלה.

"לאן?" הוא נראה מאוכזב שלא יכל להוציא את יגונו עליי.

"נדבר אחר כך!" התחמקתי ממנו והנפתי את תיקי על כתף אחת. יצאתי מהדלת בריצה, פניי ישר למקום שקבעתי להיפגש עם אבישג. קיוויתי שהיא לא הלכה, שהיא עוד שם, שהיא תבין. שכחתי שניחנתי בחוסר מזל משווע, לכן בפנייה נתקעתי במנהלת שלא אהבה את זה שהוצאתי אותה משיווי משקלה, או את זה שהברזתי כל היום משיעורים.

YOU&IWhere stories live. Discover now